לאחרונה דיווחתי באתר "גאדג'טי" על כוונתה של גוגל להקים תשתית אינטרנט אולטרא-מהירה בערים נבחרות בארה"ב. בסופף השבוע הזה היא ציינה אבן דרך נוספת כאשר הוועדה הרגולטורית הפדרלית לאנרגיה בארה"ב אישרה לה לקנות ולמכור חשמל באופן חופשי. האישור בא חודשיים לאחר הקמת חברת בת בשם Google Energy וחודש לאחר בקשת רישיון לכניסה לשוק החשמל. לדברי החברה, המהלך מיועד בעיקר כדי לייעל את צריכת האנרגיה הפנימית שלה, בייחוד לאור העובדה ששרתיה צורכים כמויות עתק של חשמל יקר ומזהם. לפי הכרזה של החברה מנובמבר 2009 נראה כי היא מנסה לפתח טכנולוגיית מראות חדשה וזולה לקולטנים סולאריים, אך לא רק לצרכיה הפרטיים. כתבי טכנולוגיה רבים מספור (וגם אני) מאמינים כי בכוונת גוגל לנסות ולהיכנס בעתיד גם לשוק החשמל הצרכני. אולי לחברת החשמל של גוגל יקראו "גוגל בזזז"...
לפני כשלושה שבועות לעגנו קצת לחברת המשחקים Ubisoft על הניסיון החדש שלה להילחם בפיראטיות ע"י כפיית חיבור לאינטרנט כל זמן המשחק. עכשיו הגיע תורה של סוני לחשוף הגנה מבוססת-רשת למשחקים שלה, אך בהבדל משמעותי. השבוע הוציאה סוני את המשחק השלישי בסדרת SOCOM: Fireteam Bravo לקונסולת ה-PSP. המשחק מצוייד לראשונה ביכולת משחק רב-משתתפים ברשת, אך איתו מגיעה הגנה חדשה נגד פיראטיות: משתמש שרוצה לשחק עם חברים או משתמשים אחרים ברשת ה-PlayStation Network יחוייב לרשום קודם את עותק המשחק מול שרתי סוני. משתמש שיקנה את המשחק על דיסק UMD יצטרך להקליד קוד אימות המופיע על גבי האריזה, בעוד עותקים של המשחק שייקנו בהורדה ישירה דרך PlayStation Store יאומתו אוטומטית בכל חיבור לרשת. אם יגלה השרת שעותק המשחק כבר אומת ממכשיר PSP אחר (למשל: במקרה של רכישת עותק משומש) - הגישה למשחק ברשת תיחסם. משתמש שיקנה עותק משומש של המשחק או יחליף מכשיר וירצה לשחק ברשת, יוכל לשלם 20 דולרים ולקבל קוד אימות חדש. בראיון לאתר הגיימינג IGN אמר ג'ון קוֹלר, מנהל שיווק החומרה בחטיבת הבידור הממוחשב של סוני באמריקה, כי מערכת ההגנה החדשה הינה נסיונית, ולחברה אין כרגע תוכניות להכניסה למשחקים נוספים. הוא אמר כי בניגוד לשיטת ההגנה החדשה של Ubisoft, שעוררה ביקורות קטלניות על כפיית החיבור התמידי לשרתי החברה כדי לשחק, הגישה של סוני דווקא צפויה להתקבל בחיוב בקרב גיימרים. זאת מכיוון והיא תשפר את חוויית המשחק (ע"י מניעת "גניבת" רוחב-פס בשרת המשחק ע"י שחקנים פיראטיים). הטקטיקה של סוני מאפשרת לשחקנים חוקיים ליהנות מחוויית משחק עשירה יותר, מבלי להכניס אותם לפיקוח נוסח האח-הגדול. כך יוכלו כל השחקנים, חוקיים ופיראטיים, ליהנות מחוויית המשחק הבסיסית, כאשר התכונה החדשנית ביותר - משחק מרובה משתתפים ברשת - נשמרת לאלו הראשונים.
רק לפני חודשיים ראינו לראשונה את סרטון ההדגמה של Synaptics Fuse - המכשיר המהפכני של הוגת ה-iPhone, המצוייד ביותר חיישנים ואפקטים ויזואליים מכל הסמארטפונים האחרים יחד. השבוע, בתערוכת עולם הסלולאר בברצלונה, הוא כבר הודגם על מכשיר אמיתי, ואתר SlashGear שיחק איתו וצילם אותו במשך 6 דקות, כדי שכולנו נוכל להתחיל לפנטז:
הפיוז מצוייד במסך מגע קפסיטיבי, משטח עקיבה על גב המכשיר, חיישני לחץ בצידיו ואקסלרומטר רב-כיווני - ללא ספק ריכוז החיישנים הגבוה ביותר במכשיר סלולארי בודד אי-פעם. הניווט בתפריט שלו יכול להיעשות בלא פחות משלוש דרכים שונות:
נגיעה במסך, כמו בכל מכשיר מגע אחר;
נגיעה בצידו האחורי של המכשיר, כאשר מיקום האצבע מוצג על המסך ע"י הבלטה של האייקונים בגרפיקה תלת-ממדית, והרמה של האצבע מגב המכשיר מהווה בחירה (מזכיר קצת את רעיון ה-Else Intuition);
לחיצה על צידי המכשיר, המפעילה מנגנון המנווט בעזרת האקסלרומטר, כך שהטיית המכשיר לכיוונים שונים מזיזה את הבחירה עד להרפיית-אישור.
כל סוגי הניווט מלווים בפידבק בדמות רטט המסייע חישת המעבר בין לחצנים כאילו היו תלת-ממדיים לא רק מבחינה גרפית. הגרפיקה התלת-ממדית, שנהגתה ע"י The Alloy ותוכנתה ע"י TAT, לא מסתפקת באשליה: האייקונים משנים זווית בעת הטיית המכשיר לצדדים, ומסכי יישומונים (ווידג'טים) מאפשרים להפוך כל ווידג'ט על גבו, כך שכל יישומון מכיל בעצם כמות מידע כפולה. גם מסך הבית/התפריט הראשי לא מסתפק באייקונים בלבד, וחלקם מתעדכנים בזמן אמת במידע שעולה מייד כשהם "מוארים", כמו כותרת ההודעה האחרונה בתיבת הג'ימייל, עדכונים אחרונים מפייסבוק וטוויטר ועוד.
נכון לרגע זה דיווחיהם של הנוכחים בתערוכה מציינים שריבוי החיישנים גורם ללא מעט סתירות, כאשר אחיזת לחץ לצורך שימוש בחיישנים הצדדיים נוטה לגרום לנגיעה במשטח העקיבה האחורי. גם באגים יש כנראה לא מעט. אבל מסרטון ההדגמה שלפנינו ניתן להבין בקלות שגם אם לא כל החיישנים יחיו בשלום על מכשיר אחד בסופו של דבר, הרעיון והממשק הגרפי המרהיב בהחלט עשויים למשוך לא מעט קונים למכשירים שיתבססו על הקונספט.
אי אפשר לדבר כל השבוע על התערוכה הסלולארית בברצלונה בלי להראות כמה מכשירים. זו הראשונה בלקט של רשומות שיראו לכם קצת ממה שמתכננות עבורנו יצרניות הטלפונים לשנה-ומשהוא הקרובות.
שני המכשירים ברשומה זו שייכים לטושיבה, שהפרופיל שלה בשוק החומרה הניידת די נמוך, אם נוציא מהכלל את העובדה שהדורות הראשונים של נגן המוסיקה המייקרוסופטי Zune יוצרו על ידה.
המכשיר הראשון הוא TG02, יורשו של דגם TG01 שהציגה החברה בתערוכה בשנה שעברה. מדובר באחד המכשירים הדקים בשוק, בעובי של פחות מס"מ, ובעל המסך הגדול ביותר (לפחות לפי מיטב חיפושיי) - 4.1 אינצ'. המסך הענק, וזה פרט מפתיע למדי, הוחלף מרזיסטיבי לקפסיטיבי (כלומר: טכנולוגיית המגע המתקדמת ביותר), ורזולוציית התצוגה שלו היא WVGA (כלומר: 800x480 פיקסלים). הוא מריץ את ממשק SPB Mobile Shell עליו כתבתי שלשום, על גבי מערכת ההפעלה Windows Mobile 6.5 ומעבד במהירות 1GHz. אחת מהבחירות המעניינות שעשתה כאן טושיבה הוא שילוב של ממשק ההקלדה Swype, אותו היכרתי לכם לראשונה לפני כמעט שנה וחצי. לא ברור כרגע מתי יצא המכשיר, לאיזה שוק ובאיזה מחיר.
המכשיר השני שהוצג הוא K01 - מכשיר דומה למדי ל-TG02, בתוספת מקלדת "נשלפת" בהחלקה. עוביו גדול ב-3 מ"מ מזה חסר-המקלדת, והמסך הוחלף, בפעם הראשונה במכשיר של טושיבה, במסך OLED, המספק תגובה מהירה, צבעים בהירים וצריכת חשמל נמוכה. גם המכשיר הזה מבוסס על מעבד במהירות 1GHz, וניתן להרחיב את שטח האחסון שלו באמצעות חריץ SDHC. הממשק של המכשיר הזה אינו מוכר, וככל הנראה נוצר במיוחד ע"י טושיבה. הם לא נותנים לכתבים לצלם אותו בוידאו, וגם לא מבהירים האם הוא יושב על מערכת ההפעלה Windows Mobile או לא, אך כתב אנגאדג'ט שון קופר, שניסה את המכשיר בהשגחת אנשי החברה, אומר שהוא עובד באופן מרשים וידידותי מאוד.
בנוסף לשני מכשירי הדגל של החברה, הציגה טושיבה בביתנה בתערוכה גם טכנולוגיות שפיתחה בשנה האחרונה לשוק המכשירים הניידים: הטכנולוגיה הראשונה שהציגה החברה היא Resolution+, אותה ייבאה החברה מטלוויזיות ה-REGZA לטלפונים חכמים. זוהי טכנולוגיה המשפרת את איכות הוידאו ע"י ניתוח איכות התמונה והתאמתה המירבית לגודל המסך בזמן אמת, ומספקת וידאו חד יותר (הכי חד?), נקי יותר ועשיר יותר. הטכנולוגיה השניה שהציגה החברה היא אחד הדברים הכי שימושיים ששמעתי עליהם השנה. טכנולוגיית LCD Control מיועדת להילחם בבעיית הצפייה במסכים תחת אור שמש. כאשר משתמשים בטלפון בחוץ, ההשתקפויות נוטות להפוך את המסך הצבעוני ללא ברור. המנגנון הזה מגביר את ניגודיות הצבעים באור חזק, כדי שהמשתמש יוכל לראות בבירור את מה שקורה על המסך שלו. עוד דבר מעניין שהודגם בביתן 8A111 הוא תוכנת Voice Translation, שמשלבת בין טכנולוגיות זיהוי הדיבור ויצירת הדיבור שפיתחה החברה. התוכנה מאפשרת להקליט משפט בשפה אחת, אותה היא תתרגם ותומר בשפה שניה.
"כאלה אנחנו: מצד אחד משאירים אורות דלוקים בבית כשאנו יוצאים לחופשה, ומצד שני מספרים לכל האינטרנט וגיסתו שאנחנו לא בבית". כך (בתרגום חופשי) מסבירים שלושה סטודנטים הולנדים מדוע הקימו את האתר עם השם המפחיד Please Rob Me ("אנא שדוד אותי"). האתר, שצץ ברשת בסך הכל אתמול (שלישי) ב-2:25 בצהריים בדיוק (שעון ישראל), הוא בעצם דף חיפוש בטוויטר, המציג את תוצאות החיפוש לציוצים המאזכרים את המשחק מבוסס המיקום FourSquare. FourSquare הוא יישום רשת המשלב משחק אינטראקטיבי ורשת חברתית. כל אדם המצוייד במכשיר סלולארי ליידע את השירות בכל פעם שהוא מגיע למקום כלשהוא (באמצעות SMS או ע"י יישום למכשירים בעלי GPS), ולקבל "נקודות" על נוכחות במקומות מסויימים בזמנים מסויימים. למשל: אם אחד השחקנים נכנס לאותו בית קפה יותר מכל אדם אחר בחישוב יומי (כלומר: רק ביקור יומי אחד במקום נספר), הוא מוכתר ל"ראש העיר" של אותו מקום, עד שמשתמש אחר יקבל את התואר. הבעיה מתחילה מהעובדה שהשירות מאפשר ומדרבן את המשתמשים לשתף את מיקומם בזמן אמת באמצעות פייסבוק וטוויטר. כך, בעצם, רואה כל העולם מתי כל אחד מהמשתמשים נמצא מחוץ לביתו - מה שמהווה קריאה של ממש לפורצים. ואם זה לא מספיק, משתמשים רבים מגיעים לביתם של חבריהם ומעדכנים בשירות - ודרכו גם ברשתות החברתיות - את הכתובת, כך שמקום מגוריו של אדם עשויה להיחשף בניגוד לרצונו ע"י חבריו הנלהבים. שלושה סטודנטים הולנדים החליטו שהם חייבים להעלות את המודעות לפרצת הפרטיות שמהווה השימוש הנלהב בשירותי שיתוף מיקום. השלושה הקימו את אתר Please Rob Me, המציג את כל עדכוני המיקום של משתמשי FourSquare תחת הכותרת "רישום של כל הבתים הריקים שם בחוץ", תוך שהוא שולח המוני התראות למשתמשים ש"נתפסו על חם", תחילה בנוסח "אני חושב ש____ עזב את הבית והלך ל____", ששונה היום (רביעי) בצהריים ל"שלום ____, שמך צץ כרגע באתרנו. אנא קרא את הסבר ה'למה'!". בעמוד ההסבר הם שוטחים את טענותיהם נגד השיתוף הציבורי המופרז, וקוראים למשתמשים לחשוב על הסכנות שבשיתוף מיקומם באינטרנט, ולסטור לכל חבר שממהר לשלוף את הטלפון בכניסה לביתם כדי לוודא שהוא יוכתר כ"ראש העיר" שלו. האתר מעלה תהיות על כל טרנד הרשתות החברתיות: רק לפני כמה שנים היו רוב האנשים משתמשים ברשת בשמות בדויים בלבד. אך הופעתם של אתרים כגון פייסבוק וטוויטר עוררה - או לפחות זירזה - תהליך במהלכו עלתה רמת המוכנות של אנשים לשתף מידע אישי באינטרנט. אנשים החלו להשתמש בשמותיהם האמיתיים, להעלות תמונות וסרטונים של עצמם לאתרי שיתוף, ולבסוף גם לדווח לעולם היכן הם נמצאים ולעודד זרים מוחלטים לגשת אליהם במקומות ציבוריים ואף בביתם. השאלה שיש לשאול - וטוב שיש מי ששואל אותה בצורה רטורית כזו - היא האם לא עברנו את הגבול בין "רשת חברתית" ל"הרשת".
תעשיית המוסיקה נמצאת במשבר ארוך. מזה כמה שנים חברות התקליטים (שימו לב לשם) נלחמות בהורדות מוסיקה פיראטיות ברשת, אך טרם הצליחו לגבש מודל מוצלח כלשהוא שימשוך את הלקוחות חזרה לתשלום על מוסיקה ברשת. החברה היחידה עד היום שהצליחה לבנות עסק ארוך-טווח ממוסיקה היא דווקא אפל, שאינה קשורה לתחום המוסיקה אלא רק משווקת אותו. בשבוע האחרון יצאו שתי חברות גדולות בהצהרות גרנדיוזיות למדי שמזכירות לנו, שוב, עד כמה קשה להיות קפיטליסט מצליח בעולם האינטרנט.
הראשונה בתור היא Warner Music Group, שמנכ"לה אדגר ברונפמן (ג'וניור) הכריז בשבוע שעבר כי הוא וחברתו לא יתמכו בעתיד בשירותים המאפשרים ללקוחות להאזין למוסיקה חינם דרך האינטרנט, כגון Spotify או Last.fm. השירותים הללו מאפשרים לגולשים להאזין לשירים בחינם, ולרכוש אותם אם הם חפצים בקובץ (מוגן DRM, כמובן) שיהיה ברשותם. ברונפמן אמר כי הוא סבור שרק מודל של תשלום קבוע יכול להועיל לתעשייה, שכן "מספר הלקוחות הפוטנציאליים המוכנים לשלם סכום חודשי קבוע גדול לעין שיעור ממספר הגולשים המשלמים על מוסיקה שכבר האזינו לה בלי לשלם". הרבה מקורות חדשותיים הסיקו מכך כי ברונפמן מתכוון לבטל את חוזי ההפצה הקיימים של וורנר עם שירותים דוגמת אלו שהוזכרו, אך למעשה הוא לא אמר על כך ולו מילה אחת. אבל אין בכך כל תימה, שכן רק אם היתה וורנר מכריזה על מודל עסקי חלופי חדש למכירת שירים ברשת היתה יכולה הקבוצה להרשות לעצמה לבטל את חוזי ההפצה עם השירותים "חסרי העתיד". הבעיה היא שאף חברת מוסיקה עוד לא הציגה הוכחות של ממש לכך שמכירת מוסיקה ברשת ללא הצעות חינם משתלמת כלכלית. כאילו כדי להוכיח את הטענות נגד הניסיון העלוב של מנכ"ל וורנר, ממש באותו יום הודיעה חברת Real Networks (המוכרת לכולנו כיוצרת RealPlayer) על התנתקות חד-צדדית מ-Rhapsody. ראפסודי היא חנות המוסיקה המקוונת של ריל, והיא היתה הראשונה להציע מוסיקה זורמת מהאינטרנט לפי דרישה - ללקוחות שמשלמים סכום חודשי קבוע של 15 דולר, בנוסף למחיר הורדות השירים כקבצי MP3 (מוגני DRM, כמובן). עכשיו הודיעו ריל ו-MTV (או ליתר דיוק: Viacom, הבעלים של MTV) כי הן מוכרות את מניות השליטה בשירות (כרגע הן מחזיקות ב-51% ו-49% בהתאמה) והופכות אותו לחברה עצמאית. ריל ו-ויאקום עייפו מניהול חנות המוסיקה המדשדשת, המוכיחה כי מכירת מוסיקה תמורת מנוי אינה עסק מוצלח במיוחד, והן מוכנות לעשות הרבה כדי להיפטר מהבעלות עליה - או במספרים: ריל תשקיע 18 מיליון דולר במהלך, ו-ויאקום תעניק לפרוייקט פרסום בשווי 33 מיליון דולר - ככל הנראה בעיקר ברשת הטלוויזיה המוסיקלית שלה.
ואם אתם צריכים עוד הוכחה לכך שרכישת מוסיקה ברשת לא מצאה עדיין את שביל הזהב - אני מוכן להפנות אתכם לאדם שינסה להסביר לכם למה הוא עדיין מזמין באינטרנט דווקא דיסקים במשלוח-דואר.
מזה כמה שנים נמתחת ביקורת קשה ונוקבת על גוגל וחברות אחרות, המרגלות אחר הרגלי הגלישה שלנו במטרה "להתאים" לנו פרסומות המתבססות על האתרים בהם אנו גולשים, החיפושים שאנו מבצעים, המיילים שאנו שולחים ועוד. ארגונים המוקדשים להגנה על זכויות הפרטיות (או הפרט, או איך שלא תקראו לזה), המקבלים רוח גבית מכתבי טכנולוגיה רבים ואזכורים חוזרים ונשנים של "1984", טוענים שהחברות לא משאירות למשתמש חיי-רשת פרטיים, ודורשים לתת לגולשים אפשרויות לשיטוט אינטרנטי שאינו נרשם ומקוטלג ב"תיקו האישי". מצד שני, החברות האחראיות לפרסום באינטרנט שואפות כל העת לדעת עלינו יותר ויותר. עכשיו נראה שהחברה הראשונה שמצאה דרך טובה לרקוד על כל החתונות היא דווקא "יאהו!" הדועכת. אתמול פרסם הרג'יסטר כי יאהו פצחה לאחרונה בתוכנית חדשה בשם Consumer Connect, במסגרתה היא משתפת פעולה עם חברת כרטיסי אשראי בריטית, כדי להתאים לגולשים במדינה פרסומות לא רק לפי הרגלי הגלישה שלהם, אלא גם לפי הרגלי הקנייה שלהם בחנויות שאליהן הם מגיעים פיזית. חברת כרטיסי האשראי/מועדון Nectar, שנוסדה ב-2002 ומעניקה לבעלי הכרטיסים הטבות בחברות קמעונאות בריטיות גדולות כמו רשת הסופרמרקטים Sainsbury, חברת האשראי "אמריקן אקספרס" וחברת הדלק הלאומית British Petruleum, תקשר את מאגר המידע של לקוחותיה עם זה של יאהו, ותאפשר לחברת האינטרנט להתאים לגולשים פרסומות לפי רכישות שביצעו מחוץ לרשת וגם לנטר את יעילותם של קמפיינים פרסומיים במודעותיה. במבט ראשון נשמעת התוכנית של יאהו ונקטר כרֶשע גמור - מרגלים אחרי אנשים לא רק ברשת, אלא מחוצה לה! אבל כאן מגיע הפרט המעניין: יאהו לא כופה על משתמשיה את התוכנית. לא רק שהיא לא כופה עליהם את העניין, אלא שמשתמשים חייבים לבקש להירשם לשירות כדי לראות את המודעות המסתמכות על רכישותיהם בכרטיס ה"נקטר". משתמשים שמצטרפים לתוכנית יכולים גם לבחור להחביא את המידע האישי שלהם, המוכרח להימצא במאגר האשראי, מיאהו, ולגלוש בפרופילים "אנונימיים" או בדויים כך שרק חברת האשראי יודעת מה הם רוכשים, ויאהו לא יכולה בעצם לדעת מי המשתמש בפניו מוצגות המודעות. כך נפתרת בעיית הפרטיות המתגלמת בשאלה "למה חברת הפרסום באינטרנט צריכה לדעת שקניתי ויאגרה?". בינתיים עושה רושם שהפרוייקט פופולארי ומקובל מאוד בקרב הציבור האנגלי. בימים הספורים שעברו מפתיחת התוכנית כבר נרשמו אליה כ-20,000 ממשתמשי יאהו בממלכה המאוחדת. אין ספק שחלקם הצטרפו עקב פיתוי בדמות נקודות בונוס שהעניקה "נקטר" לנרשמים, אך נראה כי השירות קוסם ללקוחות גם בגלל ההבטחה שהוא טומן לפרסומות אקטואליות יותר, המכירות את המשתמש בלי לעקוב אחריו בדרך נוספת מלבד כרטיס האשראי (שהרי נמצא במעקב מעשרות סיבות). החברה הראשונה שצפויה להשתמש בשירות בכיוון ההפוך - כדי למדוד כמה מצופי הפרסומות שלה הלכו וקנו את מוצריה - תהיה יצרנית השוקולד קדבורי.
חנויות אפליקציות לטלפונים לא חסרות לנו. אחרי הכל, מאז 2007 נפתחה כמעט כל חודש שני חנות אפליקציות חדשה של חברה כלשהיא שניסתה להוכיח שאצלה הכי כיף להוריד יישומים. אבל ריבוי החנויות ומערכות ההפעלה שנוצרו כדי להזינן יצרו מועקה רצינית בקרב המפתחים - כל יישום חדש צריך לצאת בצורה ובחנות אחרת לכל מערכת הפעלה, כל יצרנית ולפעמים כל ספקית סלולאר בנפרד.
התשובה הגיע אתמול מברצלונה בדמות הכרזה על ברית חדשה שתנסה להקל את חייהם של המפתחים והמשתמשים כאחד. 24 ספקיות סלולאר מכל רחבי העולם (לא כולל ישראל, לצערנו), בשיתוף עם יצרניות הטלפונים LG, סמסונג וסוני-אריקסון, הקימו מעין חנות אפליקציות קהילתית חדשה, שהיא גם גוף שינסה ליצור סביבת פתוח יישומים גלובלית אחידה. חנות היישומים המאוחדת תיקרא Wholesale Applications Community, ומטרתה הראשונה היא ליצור ב-12 החודשים הקרובים סטנדרט אחד לפיתוח יישומים סלולאריים בו יתמכו כל המכשירים, כל מערכות ההפעלה וכל המפעילות. המטרה הכוללת יותר היא לספק למפתחי יישומים אפשרות להוציא יישומים אחידים, דרך חנות אחת, בלי לעבור תהליכי אישור אצל כמה חברות שונות (למשל: אפל, נוקיה ואורנג' הבריטית). מהחנות יוכלו היישומים להגיע לכל משתמש, בלי תלות במכשירו, מפעילתו או מערכת ההפעלה. כל חברה שבבעלותה חנות יישומים קיימת או עתידית תוכל להתחבר ישירות לפלטפורמה של WAC ולהציע ללקוחותיה את היישומים הזמינים. זאת, כנראה, כדי לאפשר לכל לקוח לשלם על היישומים הדורשים תשלום ללא צורך במסירת הפרטים לחנות חיצונית נוספת*. בתור צעד ראשון תחלנה החברות המשתתפות לאחד את קהילות המפתחים שלהן תחת מטריה אחת, שאליה יוכל להצטרף כל מפתח ובתוכה יוכלו המפתחים לעזור אחד לשני להתרגל לסטנדרט הפיתוח האחיד. ארגון ה-GSMA הודיע כי הוא תומך ביזמה, וכי היא מיישמת עת עקרונותיו ומאמציו הקודמים לקדם API (ממשק פיתוח אפליקציות) אחיד לכל עולם הסלולאר. לא ברור מתי נראה יישומים ראשונים בחנות הקהילה החדשה, אך עם כ"כ הרבה חברות על סיפונה, סביר להניח שבעתיד הלא רחוק היא אכן תאפשר ליישומים סלולאריים להיות תואמים לכל המכשירים, ותמנע הרבה כאב ראש ממפתחים ומחליפי מכשירים כרוניים.
* לפחות אם ניקח כמובנת מאליה את הנחת היסוד של Else/Emblaze לפיה אין סיבה שהלקוחות ייצטרכו למסור את פרטיהם ולהסתכן בגניבה כשהתשלום יכול להתבצע דרך חברת הסלולאר.
מאז חשיפתו של האייפון ב-2007, נראה שתעשיית הסלולאר מפגרת אחרי אפל בכמה צעדים גדולים בכל מה שנוגע לממשק המשתמש. חוץ מסמסונג, שהצליחה ליצור ממשק נחמד למדי עם ה-TouchWiz, כל ניסיון אחר הוכתר ע"י כתבי הטכנולוגיה והמשתמשים כאחד ככישלון חרוץ. אבל בשנה האחרונה התעוררו חברות רבות והחלו ליצור ממשקים נועזים יותר, מקוריים יותר, אינטואיטיביים יותר. השבוע, לכבוד תערוכת הסלולאר בברצלונה, הוצגו לפחות שלושה ממשקים שונים שכל אחד מהם מפיח חיים חדשים בטלפונים החכמים:
חברת התוכנה SPB לא חדשה בתחום ממשקי הסלולאר. היא טוענת שהיישום שלה ל-Windows Mobile, שנמצא כרגע בגרסא 3.5, הוא היישום הנמכר ביותר למכשירים ניידים. הוא זמין לא רק למשתמשי קצה, אלא גם לחברות שרוצות לשלב אותו במכשיריהן כברירת מחדל (כפי שעשתה טושיבה במכשיר שמוצג בברצלונה). הבעיה היא שעד היום הוא היה זמין רק למכשירי Windows Mobile - אחוז די קטן מהשוק. לרגל תערוכת הסלולאר בברצלונה הכריזה החברה על גרסא 5 (מה עם 4?) של היישום שלה, שתהיה זמינה לראשונה גם למערכות ההפעלה "סימביאן" ו"אנדרואיד". SPB Mobile Shell הוא יישום המתלבש על מערכת ההפעלה הסלולארית והופך את "מסך הבית" לסביבה תלת-ממדית דינאמית. הוא תומך בריבוי שולחנות עבודה, יישומונים, ויכולות שונות ומשונות שלא תמצאו במערכות ההפעלה הסלולאריות הרגילות. גרסא 5 כוללת מנוע גרפי תלת-ממדי חדש, מנוע "אינטראקציה טבעית" האחראי על מולטי-טאצ' וחיישנים (כמו אקסלרומטר), מנוע האחראי על פידבק ויזואלי והאפטי (תחושתי), יישומונים תלת-ממדיים, אינטגרציה של רשתות חברתיות לתוך כל חלקי הממשק (כך שאפשר, לדוגמא, לקשר לספר הטלפונים תמונות של אנשי הקשר מחשבונות הפייסבוק שלהם) ותוכנה משופרת להתאמת הממשק המיועדת למתכנתים וחברות המבנות את הממשק במכשיריהן.
The Astonishing Tribe השוודית מציגה בברצלונה את TAT Home. זהו יישום למערכת ההפעלה אנדרואיד, ההופך את "מסך הבית" המשעמם שתיכננה גוגל לסביבת עבודה תלת-ממדית המסוגלת לבצע מטלות רבות ללא צורך לעזוב את המסך הראשי. הוא כולל תכונה לדפוף חזותי מהיר בין כל שולחנות העבודה הזמינים (יש באנדרואיד עד 6 כאלה) בשם Widget Fan, ממשק מונחה מחוות, יישומון להצגה ויזואלית של הודעות (SMS או מייל), כאשר הדפדוף ביניהן מתבצע במשיכת אצבע וכל הודעה מוצגת ככרטיס היוצא מתוך מגירת מסמכים, נגנן מוסיקה תלת-ממדי בעל ממשק ייחודי ומרשים, תצוגת אנשי הקשר בטבלה, כאשר התוכנה מסדרת אותם אוטומטית כך שאלו שאתם בקשר השוטף ביותר איתם יופיעו כאייקונים על מסך הבית ומשיכת אצבע תוביל לשאר, שילוב של יישומוני Android ו-TAT על אותו מסך בשקיפות מלאה, אשפי שעון מעורר ומזג אוויר רבי-אפקטים ועוד. לא ברור עדיין האם היישום יוצע למשתמשים בודדים או לספקיות, ובאיזה מחיר, אך הגרפיקה המרהיבה והשילוב במערכת ההפעלה הקיימת בהחלט הופכים את TAT Home למשהוא ששווה לעקוב אחריו.
אחרונה חביבה היא מייקרוסופט, שהציגה אתמול לראשונה את ממשק מערכת ההפעלה הסלולארית הבאה שלה, Windows Phone 7. נכון שכבר דיברתי עליה אתמול בהרחבה, אך כאן ראוי לציין שוב כי הממשק הזה לא דומה לשום דבר שראינו בשוק עד היום. ענקית המחשוב בנתה הכל מאפס, ובשילוב בין ממשק תפריטים טקסטואלי דו-ממדי פשוט לאפקטים תלת-ממדיים ואנימציות חיות יצרה מערכת שבהחלט עשויה למשוך את הקהל הרחק מממשק טבלת האייקונים המשעמם של אפל.
הדגמה של ממשק Windows Phone 7, צולמה ע"י עורך Engadget ג'וש טופולסקי.
בשבוע שעבר אירחה סיאטל את כנס TED 2010, במסגרתו העבירו מרצים נבחרים "שיחות" (Talks) בעניינים שונים. אחד הדוברים בוועידה היה בלייז אגוארה אי ארקאס, שהוא ללא ספק האדם היצירתי ביותר במייקרוסופט והאחראי המרכזי להצלחת שירות המפות החדש שלה. בלייז התחיל את דרכו כאחד מהוגי PhotoSynth - טכנולוגיה המאפשרת למחשב להרכיב מודל תלת-ממדי מתמונות דו-ממדיות שצולמו בסמיכות מקום - ויוצר Seadragon - טכנולוגיית וירטואליזציה המאפשרת את המעברים החלקים בין התמונות ה"תלת-ממדיות" בפוטוסינת'. ב-2006 רכשה מייקרוסופט את בלייז ואת החברה שבה יצר את שתי ההמצאות המשולבות הללו, וצירפה אותם ל-Microsoft Live Labs - הצוות היצירתי שלה.
ב-2007, מייד אחרי המעבר למייקרוסופט, הוזמן בלייז לכנס TED השנתי, שם הדגים בפעם הראשונה את המצאותיו. התגובות שעוררה הדגמת הסביבה התלת-ממדית המורכבת מתמונות סטילס בלבד היו חוויה בפני עצמה - לא כל יום רואים קהל של מאות אקדמאים ועיתונאים באולם אחד כאשר כולם שואפים אוויר בתדהמה ופוצחים במחיאות כפיים סוערות. מאז עברו כשנתיים וחצי, ובלייז הספיק לעמוד בראש צוות הפיתוח של שירות המפות של מייקרוסופט, שהשתמש בטכנולוגיית ה-Seadragon שלו כדי להפוך את ה-Zooming והמעבר בין זוויות במפות לחלק ונעים לעין. לאחרונה סיקרתי כאן את החידושים האחרונים של הצוות שלו בשירות Bing Maps.
השנה הוא הוזמן להציג ב-TED חידוש נוסף מבית מדרשו, והצליח להדהים את הקהל מחדש. אגוארה הציג בנאומו את החידושים האחרונים שעומדת מייקרוסופט לשלב בעתיד הקרוב בשירות המפות שלה, וקריאות התדהמה ומחיאות הכפיים לא איחרו לבוא. החידוש הראשון שהציג היה תוספת המשתמשת בטכנולוגיית הפוטוסינת' שלו כדי לשלב במפות תמונות שצולמו והועלו לאינטרנט ע"י אנשים פרטיים. עד היום הכיל שירות Bing Maps אפשרות אחת לצפות בערים באמצעות תמונות שנלקחו ע"י מכוניות של מייקרוסופט בשיטה דומה ל"מראה רחוב" של גוגל, ואפשרות שניה (שנוספה רק לאחרונה) לצפות ב"סינת'ים" - כלומר: לקטים של תמונות שהועלו על ידי משתמשים לשירות ה-Photosynth שיצר מהם רקונסטרוקציות תלת-ממדיות - לפי מיקומם על המפה. התוספת החדשה לשירות המפות מאפשרת לשרת למצוא אוטומטית תמונות משירות השיתוף Flickr שמצויידות ב-GeoTags (מידע הממקם את התמונה על המפה לפי קואורדינטות GPS), ולשלב אותן בזמן אמת בסביבה התלת-ממדית של הרחובות, משל היה כל העולם Synth אחד גדול. החידוש השלישי שהוצג בהדגמה היה השילוב של World Wide Telescope לתוך Bing Maps. שירות הטלסקופ, אותו השיקה מייקרוסופט לפני שנתיים, מקביל לשירות Google Sky, ומאפשר לצפות במפות הכוכבים כפי שהן נראות מכל מקום בעולם בכל רגע נתון. החידוש הוא שמייקרוסופט הצליחה לשלב את שני השירותים - מפות הארץ והשמים - באופן חלק, כך שניתן פשוט לעצור במקום כלשהוא במפת העולם, להסב את המבט למעלה, ומייד תופיע - ממש מעל הבניינים התלת-ממדיים - מפת הכוכבים לאותו מקום. אבל החידוש שתפס את מרכז תשומת הלב היה הפריט שהסתתר מאחורי דלת מספר 2. מייד לאחר הדגמה של הדרך בה תמונות מפליקר מוצגות בתוך "מראה הרחוב" באופן תלת-ממדי מושלם כמעט, הלך בלייז על המפה הוירטואלית לשוק של סיאטל ונכנס לתוך השוק המקורה. בתמונות שצולמו ע"י מצלמת-תיק, זאת אומרת. כשהוא התמקם בפנים, בין החנויות, שלף הממציא טלפון סלולארי והתקשר מבמת כנס TED לעמיתיו שהתמקמו במקום בתיאום מראש - וביקש מהם להפעיל מצלמת וידאו מרושתת שהביאו איתם מהמעבדה. מייד כאשר הדליקו אנשי המעבדה את המצלמה, הופיע הוידאו על גבי תמונת השוק במפה הוירטואלית. השרת הזיז את תמונת הוידאו על פני תמונות הסטילס הרב-זוויתיות בשעה שהמצלמה הסתובבה בשטח, ופשוט שילב אותה ב"נוף" התלת-ממדי באופן מושלם. לאחר שנרגע הקהל מההיסטריה הסביר אגוארה שיכולת המציאות-המורחבת (Augmented Reality) המאוד-מתקדמת הזו מאפשרת להביא את העולם הביתה דרך מסך המחשב, או לחילופין ללכת בכיוון ההפוך ולהביא את מידע המפות למי שאין מושג איפה הוא נמצא אבל יש לו מכשיר עם מצלמה. מכיוון ועמיתיו למחקר הצחיקו את הקהל וגרמו לצנזור קטע מהסרטון לא נוכל לדעת מה עוד אמר בלייז על היישומים האפשריים לטכנולוגיה הזו, אבל אני בטוח שלכל אחד מכם, הקוראים, עולה בראש לפחות אפשרות אחת.
והנה הוידאו, שלהנאת משתמשי לינוקס משולב מיו-טיוב, ולא מאתר הכנס:
ב-16:10 שעון ישראל עלה על הבמה במלון קאטאלוניה בברצלונה מנכ"ל מייקרוסופט, סטיב באלמר, כדי לנסות ולהוכיח שמייקרוסופט לא ויתרה על הניסיון להתחרות בשוק הסלולאר. מאות עיתונאים חיכו לרגע הזה בקוצר רוח - מי כדי לראות האם למייקרוסופט יש עוד סיכוי בתחום, ומי בציפייה לקטול את החברה על עוד מוצר כושל.
אחרי משיכת זמן של כמה דקות, התחילו ההדגמות של המערכת החדשה. הקליפ הקצר המשולב כאן לפניכם הוקרן תחילה, ולאחריו הודגמה המערכת מתוך מכשיר אבטיפוס, שלא נמסרו שום פרטים שהם על חומרתו או זהות יצרניתו. ראשית הצהירה מייקרוסופט כי מערכת ההפעלה הסלולארית החדשה שלה נבנתה מאפס, ולכן ההבדלים בינה לבין קודמותיה גדולים אף יותר מההבדלים בין חלונות ויסטה ל-7. הממשק שלה כ"כ מוקפד, שמייקרוסופט מתכוונת למנוע מיצרניות המכשירים להוסיף על גביה את הממשקים הקבועים שלהן - כמו SenseUI של HTC, TouchWiz של סמסונג, TimeScape של סוני-אריקסון וכו'. בנוסף, מייקרוסופט גם תכתיב על איזו חומרה תעבוד המערכת - מצד אחד חיסרון, אך מצד שני יחסוך מהצרכנים את אותן חברות שמנסות למתוח את יכולות המעבדים המיושנים בהרצת מערכות חדשות כדי לפתות אותנו לקנות טלפונים זולים ואיטיים להחריד. ממשק Windows Phone 7 הוא אכן הישג שמייקרוסופט יכולה להתגאות בו. כפי ששמענו לאחרונה ממקורות עלומי-שם, הוא דומה יותר מכל לממשק נגן המולטימדיה הפופולארי של מייקרוסופט, ZuneHD. התפריטים השונים מעוצבים כרשימות טקסט בגופן גדול וברור, ללא יותר מדי אייקונים, ועם כותרות-ענק בחלק העליון של המסך. הגלילה בתוך כל תפריט כמעט היא אופקית, והממשק בנוי כך שיהיה ברור מאוד כאשר מגיעים לסוף התפריט. זאת בניגוד למכשירים אחרים, בהם המשתמש מגלה שזהו סוף התפריט רק כאשר הוא מנסה לגלול הלאה ולא מצליח. מסך הבית של Windows Phone 7 מצטיין בעיצוב ייחודי - הוא לא מזכיר כמעט שום דבר שראיתי עד היום: ריבועים בגדלים שונים מייצגים בו פעילויות ואפשרויות שונות, כאשר בידי המשתמש להתאים אישית את ה"ווידג'טים" שיופיעו במסך הראשי. ייחודם המרכזי של אותם יישומונים, להם קוראת מייקרוסופט Tiles ("אריחים"), הוא שכל אחד מהם מתעדכן בזמן אמת בפרטי מידע שונים. אריחי פעילויות הטלפון - שיחות שלא נענו, הודעות טקסט חדשות והודעות מייל חדשות - מציגים מונים פשוטים מלווים באייקונים, כמו כל מערכת הפעלה אחרת. אך האריחים האחרים משוכללים הרבה יותר: אריח הפייסבוק, למשל, מתעדכן כל הזמן בתמונות והודעות הסטטוס האחרונות של החברים ברשת, והכל באנימציות חיות ומגניבות למדי.
המערכת מתחלקת לחמישה "אגפים" עיקריים, אותם מכנה מייקרוסופט Hubs - "מרכזות":
מרכז ה"אנשים" מרכז את כל פעילות אנשי הקשר, כולל טלפונים, מיילים, הודעות SMS, רשתות חברתיות וכו'.
מרכז "מוסיקה ווידאו" הוא בפשטות ZuneHD. מייקרוסופט החליטה - בחכמה - להשאיר את נגן המולטימדיה המוצלח שלה כמו שהוא, כולל האפשרות לרכוש שירים המושמעים ברדיו באמצעות יכולות זיהוי ועוד.
מרכז ה"תמונות" משלב באופן מושלם בין התמונות שעל המכשיר לתמונות שהועלו לרשת. כל התמונות מוצגות בגלריה בסדר שבחרתם, כאשר ליד כל תמונה או תיקייה מופיע אייקון המסמן האם היא מאוכסנת על המכשיר ולאילו שרתי אחסון ושיתוף, אם בכלל, היא הועלתה. מרכז ה-Productivity העסקי מכיל יכולות פתיחה ועריכה של קבצי אופיס ויומן המסתנכרן מול אנשי קשר ותוכנת הניהול המשרדית Outlook. אחרון חביב - מרכז המשחקים, שיכיל ככל הנראה את כל תכונות שירות Xbox LIVE של מייקרוסופט, צפוי להיחשף בקרוב.
הרבה פרטים נותרו כאן לא ברורים, ומייקרוסופט כבר הבטיחה כי את רובם תחשוף בוועידת מפתחי-הרשת MIX בעוד חודש בדיוק. אך בסופו של דבר, למרות שבד"כ הדיעה שלי על מייקרוסופט נחשבת למוטית לכיוון החיובי, הרושם הוא שלא היה אדם או עיתונאי, שונא מייקרוסופט ככל שיהיה, שלא נדהם מהמערכת הזורמת והפשוטה שהחברה יצרה כאן.
ולסיום, הנה סרטון חי של עורך Engadget ג'ושואה טופולסקי, שזכה לכמה דקות של הדגמת המערכת אחד-על-אחד:
ביום שבו חושפת נוקיה, הבעלים לשעבר של סימביאן, את תוכניתה לצאת עם מערכת הפעלה חדשה נוספת, מכריזה קרן סימביאן בתערוכת WMC2010 בברצלונה על הגרסה הבאה שלה - Symbian^3.
הגרסא השלישית של מה שכונה עד לפני שבוע S60 מתאימה את עצמה סוף-כל-סוף לסטנדרטים הנוכחיים של שוק הטלפונים החכמים, עם גלילה לכל הכיוונים בחלקי הממשק השונים ויכולות ריבוי-מגע אופייניות כמו זום בשתי אצבעות וכו'. תכונות רבות בממשק, שעד היום דרשו "הקלקות כפולות", מסתפקים עתה בנגיעה בודדת. מסך הבית של סימביאן 3 כולל "מסכי-בית" מרובים - אם כי לא נמסר מה המקסימום האפשרי - ומאפשר הצבה של ווידג'טים מוכנים מראש בפורמט של טבלה (grid), כלומר: עד 6 ווידג'טים, המוצגים בטור במצב אנכי או בשני טורים מקבילים במצב אופקי). יכולת המולטיטאסקינג של המכשיר מנוצלת בצורה מעולה בעזרת תכונה המכונה Visual Multitasking - מעין ממשק Windows Flip או Palm Pre Cards המאפשר לדפדף בין תמונות היישומים הפתוחים ולדלג ביניהם בקלילות. ארכיטקטורת גרפיקה חדשה בעלת תמיכה ב-OpenGL מאפשרת לגרפיקה לרוץ מהר יותר וחלק יותר. כך הופכים המעברים בין עמודים או יישומים בממשק לנעימים לעין, ומתאפשרת הפעלת משחקים בעלי גרפיקה מתקדמת - ממש כמו אצל רוב המתחרות. נגן מוסיקה חדש משתמש בממשק דמוי CoverFlow של אפל, שנחשב לאחד מממשקי המוסיקה האהובים והנוחים ביותר.
המערכת צפויה להיות מוכנה לשימוש בסוף הרבעון הראשון של השנה (כלומר: עוד חודש), והמכשירים הראשונים שיכללו אותה כברירת-מחדל יגיעו לשוק ברבעון השלישי (יולי-ספטמבר).
תערוכת הסלולר העולמית בברצלונה מתנהלת בשיא המרץ, אך את מירב תשומת הלב היום מושכת דווקא הכרזה משותפת של שתי חברות שלא משתתפות בכנס כלל. הבוקר הכריזו אינטל האמריקאית ונוקיה הפינית על איחוד מערכות-ההפעלה מבוססות הלינוקס שלהן, Moblin ו-Maemo. שתי מערכות ההפעלה פרצו לתודעה ממש לא מזמן (2008 בממוצע), ולא הספיקו להשאיר יותר מדי רושם על משתמשים, מאחר ושתיהן היו, בצורה זו או אחרת, ב"שלבי בניה". עכשיו הודיעו שתי החברות כי הן ישלבו כוחות ויצרו מערכת הפעלה חדשה בשם MeeGo. MeeGo תיבנה על בסיס Moblin של אינטל, המקנה תאימות למגוון רחב של פלטפורמות חומרה, ותכיל את פלטפורמת פיתוח התוכנות Qt של נוקיה. Qt נמצאת בשימוש כבר מספר שנים, ומאפשרת למפתחים לתכנת יישומים התואמים למערכות הפעלה שונות במכשירים שונים. יחד תיווצר מערכת הפעלה שתוכל לרוץ על כל סוגי המכשירים, החל ממחשבים ביתיים, דרך טלפונים חכמים וכלה בנגני מולטימדיה ואפילו מכשירי טלוויזיה מודרניים. שתי החברות הודיעו שקוד המערכת יהיה פתוח לחלוטין, ולא יאוחסן ע"י מי מהן, אלא על ידי קהילת המפתחים של לינוקס. כל מי שירצה להשתתף בפיתוחה יוכל לעזור דרך אתר הקרן. היישומים למכשירי נוקיה יימכרו בחנות ה-Ovi, והיישומים למכשירים מבוססי מעבדי Atom של אינטל (או מעבדים אחרים שלה) יימכרו ב-Intel AppUpSM Center. החברות מבטיחות כי היישומים יהיו זהים, ויאפשרו למשתמשים להישאר עם היישומים האהובים עליהם בלי קשר להחלפת המכשירים התכופה שהיא מנת חלקו של כל איש (עסקים) בעולם המודרני. לא ברור עדיין אם מי שירצה את אותו יישום על טלפון הנוקיה שלו והנטבוק מבוסס-האטום שלו יצטרך לשלם עליו פעמיים, אבל סביר להניח שכאשר יצאו המכשירים הראשונים של נוקיה המבוססים על המערכת החדשה - במחצית השניה של השנה - נדע את התשובה.
את מעלליו השליליים של ניית'ן מיירוולד, חבר קרוב של ביל גייטס ולשעבר נציב הטכנולוגיה הראשי של מייקרוסופט, פרסמתי כאן לפני כשנה וחצי באחת הרשומות הארוכות והזועמות שכתבתי אי-פעם. אבל מסתבר שמלבד להרוויח כסף מעבודה של אחרים, מסוגלים מיירוולד והחברה שלו, Intellectual Ventures, גם לדברים טובים.
לאחרונה דיבר מיירוולד בכנס TED2010 בקליפורניה, והציג כלי נשק בידיוני שכולנו מכירים מסרטים, ספרים ומשחקי מחשב: תותח לייזר. הרעיון נולד ב-2008, בסיעור מוחות בנוגע לדרכים אפשריות למלחמה ביתושים נושאי מלריה - נושא שביל גייטס מוצא בו עניין רב, ומשקיע בו כספים רבים במסקרת "קרן ביל ומלינדה גייטס". הוא אפילו שחרר להקת יתושים באולם כנס TED ב-2009, והכריז כי "אין סיבה שרק עניים יחוו (עקיצות על-ידי יתושים)". באותו דיון זרק אחד הנוכחים לחלל האוויר את רעיון השימוש בקרני לייזר. התגובות, כך סיפר מיירוולד לניו-יורק טיימז בסוף השבוע, היו מזלזלות. אך מעבדת המחקר שבבעלותו החליטה לחשוב על זה עוד קצת, והמסקנה הייתה כי "הדבר אפשרי. אנחנו יכולים לעשות את זה. אז עשינו".
החוקרים של Intellectual Ventures Lab רכשו דרך eBay חלקי מצלמות ונגני בלו-ריי. חיישני CCD של מצלמות דיגיטליות "רואים" לא רע, ובתוספת תוכנה עוצמתית לעיבוד תמונה יכול המנגנון לזהות את היתושים המעופפים ולנתח את כיווני מעופיהם. בהשראת מנגנוני הדפסת לייזר, מנחה מנגנון ה"ראייה" את קרן הלייזר לירות על היתושים. השימוש בקרני לייזר כחולות מתעשיית הבלו-ריי מאפשר לנצל את הלייזר העוצמתי יותר שמחירו מתחיל להתקרב לזה של לייזר אדום. בהדגמה חיה על הבמה שחרר מיירוולד מאות יתושים לתוך אקווריום שקוף, ונתן לתותח הלייזר לחסל אותם אחד אחד. הו הסביר לצופים כי התותח הואט למטרת ההדגמה, אך ביכולתו לחסל את היתושים בקצב מסחרר של 50-100 בשניה (!). בסיום ההדגמה הוקרן על מסך הענק סרטון מוגדל בהילוך איטי המראה כיצד קרני הלייזר הפוגעות ביתושים גורמות להם פשוט להישרף באוויר. מנגנון זיהוי התמונה כה מדוייק, סיפר הטכנולוג, שהוא מסוגל לא רק להבדיל בין יתוש מעופף לאדם מתהלך, אלא גם בין יתוש לפרפר ואפילו בין היתוש ליתושה, הגדולה ממנו מעט. מאחר והתותח מיועד להילחם במלריה, הוא מתרכז בחיסול נקבות האנופלס, הנושאות את הטפיל הגורם למלריה, ועוזב את הזכרים לנפשם. לניו-יורק טיימז סיפר חברו של גייטס כי אחד מהיתרונות המרכזיים של המערכת הוא מחירה: בניגוד להיגיון של רובנו, שמתעקש כי המצאה עתידנית כזו חייבת להיות יקרה, מספר מיירוודל כי ייצורה של המערכת אינו יקר, וכי מחירה הסופי עשוי להיות כ-50 דולר ליחידה - תלוי בכמות היחידות המוזמנות. חברת Intellectual Ventures לא תייצר את התותחים, מאחר והיא מתעסקת רק בפטנטים ופיתוח, אך הוא בטוח שההדגמה המרשימה תמשוך חברות גדולות לרכוש את הטכנולוגיה לייצור המוני.
סרטון ההדגמה, אגב, טרם עלה לאתר הכנס. אם הוא יעלה במהלך השבוע - אוסיף אותו כאן בסוף הרשומה.
יצרנית כרטיסי ה-SIM הגרמנית Sagem Orga הכריזה לקראת תערוכת הסלולאר בברצלונה (המתחילה הערב) על שיתוף פעולה בינה לבין ענקית הסלולאר Telefonica. במסגרת שיתוף הפעולה תוצאנה החברות כרטיסי SIM חדשים בשם SIMFi. הכרטיסים החדשים, מסתבר, לא רק מסוגלים לנהל את כל ענייני השירות הסלולארי בתוך גוף בגודל 25x15x0.76 מילימטר - הם מכילים בנוסף לכל גם מודם WiFi מובנה. החברות טוענות בהודעה לעיתונות כי כרטיסי ה-SIMFi תואמים לכל מכשיר דור 3 המשתמש בכרטיס USIM, והופכים אותם ל"נקודות חמות", עם אפשרות להגדיר אילו מכשירים יוכלו לגשת דרכם לרשת בדור השלישי - ממש כמו ראוטרים ביתיים. נכון להיום, אמצעי הגישה הניידים ביותר לאינטרנט הם מחשבי הסמארטבוק והנטבוק. הבעיה היא שכדי להתחבר לרשתות הסלולאריות לגישה אינטרנטית הם צריכים מודמים מיוחדים עם מתאמים שונים, הדורשים שהמשתמש יגדיר אותם בתהליך ארוך ומסובך יחסית. כרטיסי הסים החדשים מאפשרים לכל טלפון דור 3 לשמש כמודם אלחוטי לאותם מחשבים זעירים. בכך מקוות שתי החברות להפיח חיים חדשים בתחומי המחשבים הזעירים המחוברים-תמיד.
זו לא פעם ראשונה שאנחנו שומעים על מקרה בו מי שאמור להילחם במשתפי קבצים מוגנים מפר בעצמו את החוק. בפעמים הקודמות היתה זו החברה שהייתה אמורה להילחם בשיתוף הקבצים בשם איגודי חברות הסרטים והמוסיקה, שפרצה לשרתים של אחרים וניהלה אתרי פורנוגרפיה. הפעם זהו מנהל רשת באוניברסיטה שסחט תלמידים.
באוניברסיטאות אמריקאיות יודעים שתלמידים אוהבים להיעזר בחיבורי הרשת האקדמיים האולטרא-מהירים כדי להוריד קבצים מוגנים כמו שירים ובעיקר סרטים, ולכן ממנים בכל אוניברסיטה אחראי רשתות רציני שידאג לכך שסטודנטים לא יוכלו להשתמש בפונקציות כאלו, או לפחות יצטרכו לתת על כך דין וחשבון.
אבל אחראי הרשת של אוניברסיטת ג'ורג'יה, דורין דֶהֶליאַן (37), ניסה להתחכם. הוא הגיע למסקנה שאין טעם לדווח על מורידים פיראטיים באוניברסיטה ולגרום להעפתם אם אפשר פשוט לסחוט אותם. לפני כשלושה שבועות הוא יצר קשר עם סטודנטית במוסד ואמר לה כי הוא תפס אותה מפרה את מדיניות האוניברסיטה ע"י הורדת תכנים מוגנים, וכי הוא יכול "להעלים את המצב בתמורה לכסף". כך סיפר לעיתון Athens Banner-Herald ראש משטרת הקמפוס, ג'ימי וויליאמסון. "הוא הציע 'בסך הכל' למנוע מהמידע להגיע ל'רשות השופטת' (של האוניברסיטה)".
הסטודנטית, שידעה שהאלטרנטיבה היא אפשרות לסילוק מהמוסד, לא יצאה מכליה. היא אמרה לו כי אין ברשותה הסכום שהוא דורש, ומיהרה להודיע על השיחה לאחד מאנשי הסגל, שמיהר להעביר את המידע למשטרה. שוטרת מוסווית נשלחה להתחזות לסטודנטית ולהציע לדהליאן את התשלום שביקש, וכשהסכים נעצר באשמת סחיטה ופוטר מייד. המשטרה מאמינה כי דהליאן סחט תלמידים נוספים, שלפחות אחד מהם גם שילם את הסכום הנדרש (שלא פורסם).
גורלה של הסטודנטית המורידה גם הוא לא פורסם, אבל אני בטוח שהיא כבר תמצא לעצמה רשת אולטרא-מהירה חינמית אחרת להורדת סרטים ושירים.
לא פעם נוהגים כתבים טכנולוגיים או סתם סטנדאפיסטים להתבדח על חשבון הטלפונים ה"חכמים". אחרי הכל, גם המשתמשים המנוסים והאינליגנטים ביותר מסתבכים היום עם מערכות ההפעלה המסובכות והמסועפות שמנסות לשכנע אותנו כי הן הדבר הכי נוח, הכי אינטואיטיבי והכי-הכי שראינו אי-פעם. בשבוע שעבר הוציאה חברה ישראלית בשם Intuitive User Interfaces יישום לפלטפורמת "אנדרואיד" (בתמונה), שמטרתו לאפשר למכשיר לחזות באילו פונקציות מעוניין המשתמש בנסיבות מסויימות ולהציע גישה אליהן בנגיעה בודדת, במקום דפדוף אינסופי בתפריט. "טלפונים ניידים מציעים כיום אפשרויות רבות, אך אם שואלים את המשתמשים, הם עונים שהטלפונים מסובכים מדי להפעלה", אמר בהודעה הרשמית מייסד ומנכ"ל החברה, ערן אהרונסון. "אנשים רוצים לבצע פעולות בצורה פשוטה, ללא צורך לדפדף בתפריטים מסועפים ולהקליק אינספור פעמים. ע"י יכולת הסתגלות למשתמש בכל מצב, אנו מביאים את חוויית ה-One Touch (מגע בודד) לטלפונים הניידים". היישום של Intuitive UIs מתנחל על מסך הבית של מערכת ההפעלה הסלולארית, וע"י שימוש באינדיקציות כמו זמן ומיקום מסוגל להציע למשתמש רשימת פונקציות תואמת לסיטואציה, בממשק תלת-ממדי. לדוגמא: אם היישום שם לב שכל בוקר אתם נוהגים לבדוק מייל, הוא ימקם בבוקר במרכז מסך-הבית את הקישור ליישום המייל; אם כל יום ביציאה מהמשרד אתם מתקשרים הביתה, יציג הטלפון במרכז המסך אייקון לחיוג הביתה; אם יש לכם פגישה בעוד שעה יציג המכשיר אייקון המקשר להוראות הגעה למקום הפגישה; וכן הלאה. הרעיון של החברה לא חדש: מערכת ההפעלה ELSE Intuition של חברת Else (לשעבר אמבלייז) מרעננה בנויה על אותו רעיון - המכשיר אמור לדעת מה המשתמש צריך מתי בעזרת אינספור קישורים פנימיים בין תכונות, ולהציע לו גישה מהירה לאותם פרטים. ההבדל הוא ש-ELSE היא מערכת הפעלה עצמאית וחדשה, בעוד שכאן מדובר ביישום המיועד לפעול על מערכות ההפעלה הקיימות. על פי אתר IntuitiveUI, בנוסף לגרסת האנדרואיד שיצאה ביום שלישי האחרון, מתוכננות בקרוב גרסאות ל"מערכות הפעלה נוספות".
את הקישור להורדה, אגב, לא הצלחתי למצוא בשום מקום. אם יש לכם מכשיר אנדרואיד - נסו לחפש ב-Android Market.
נכון שכבר כמה שנים אנחנו רואים ניירות תרמיים בשימוש - בעיקר כחומר הדפסה לכרטיסי נסיעה ב"אגד" - אבל כדפי הדפסה של ממש עוד לא פגשנו אותם.
חברת Dig Info היפנית רוצה לשנות זאת, בעזרת המוצר החדש שלה - PrePeat. זוהי מדפסת שנראית דומה מאוד למדפסת רגילה, אך בפועל אינה מכילה ראשי דיו. היא מדפיסה בעזרת חום על דפים תרמיים מיוחדים העשויים מפלסטיק PET, ומאפשרת להשתמש באותו דף כ-1,000 פעמים. מחירה של המדפסת 500,000 יֶן (כ-21,000 ש"ח), ומחיר כל דף 300 יֶן (12.5 שקלים). נכון שזה יקר, אבל רק תזכרו שמחיר ראש דיו ממוצע בימינו לא רחוק מהמחירים האלה.
השאלה היחידה שנותרת ללא מענה היא האם אפשר אפשר לשחזר את ההדפסות הקודמות על הנייר הפלסטי. בכל אופן, נראה שלהדפיס עליו מסמכים מסווגים לא יהיה רעיון חכם.
לפני קצת יותר משבוע נחשף פרוייקט פיתוח מרשים למדי של Imperial College הלונדוני. חוקרים במוסד המכובד המציאו חומר מרוכב חדש, שלטענתם עשוי להוביל לכך שבעתיד מכשירי חשמל לא יצטרכו סוללות עבות, מאחר והן יוזנו ע"י גופם. החומר, המורכב מסיבי פחמן ושרף פולימרי, הוא דק וקל-משקל, ועם זאת חזק מספיק כדי לשמש כתחליף למתכות ופלסטיק כחומר ממנו יורכבו גופים של מכשירי חשמל ואפילו מכוניות. בסרטון המצורף מדגים ד"ר אמיל גרינהאל מהמחלקה לאוירונאוטיקה בקולג` האנגלי כיצד פיסה מהחומר נטענת ע"י מחולל זרם, ואח"כ מפעילה אותו חזרה.
גרינהאל מסביר באתר הפרוייקט כי הוא מיועד בעיקר לתעשיית המכוניות: כיום מצויידות מכוניות היברידיות במנועים חשמליים, המעלים את משקלן וגורמים לעצמם לבזבז אנרגיה רבה בשעת הזזת הרכב. החומר החדש, שעדיין לא ניתן לו שם אך נרשם עליו פטנט, יכול להחליף את הסוללות המכבידות על המנועים. חוזקו מאפשרת להרכיבו בגוף המכונית במקום חלקי מתכת קיימים, כמו הגג או הדלתות, וכך נאגרת האנרגיה למנועים החשמליים בגוף הרכב עצמו. חברת הרכב השוודית וולוו, השותפה לפרוייקט, כבר שוקלת לשלב את החומר במכוניות מבחן. בתור התחלה היא רוצה להרכיב אותו כתחליף לגוף התא המכיל את גלגל הספייר והסוללות, כך שמספר הסוללות הדרושות ירד, משקל הרכב יירד בכ-15%, וטווח הנסיעה שלו יגדל. בנוסף לאפשרות להבנות את הסוללות במרכז הרכב, אומר גרינהאל, ניתן גם להרכיב גאדג`טים כמו מכשירי GPS, טלפונים ומחשבים מהתרכובת הזו, וכך לחסוך את הנפח שדורשות הסוללות הנוכחיות. כמו כן, מכיוון וטעינת החומר הזה לא נעשית באמצעות תהליך כימי, הוא כמעט ולא מתבלה, בניגוד לסוללות קיימות שכוחן פוחת עם כל טעינה. הטעינה הא-כימית גם מהירה הרבה יותר מזו של סוללות עכשיויות. החוקרים מדגישים כי החומר נמצא בתהליכי פיתוח ראשוניים, וכי ייקח עוד שנים רבות עד שנראה אותו נכנס לשימוש בפועל. בינתיים הם כבר חושבים על דרכים להגדיל את קיבולת האנרגיה שלו, במטרה שבבוא יומו הוא יהיה מסוגל להחזיק את המכשור שלנו ללא טעינה לפרקי זמן שקיימים היום רק בסרטים.
אתמול דיווח בלוג הטכנולוגיה הגדול בעולם, TechCrunch, כי גוגל רכשה את מנוע המידע החברתי Aardvark.
Aardvark הוא מנוע חיפוש שנוסד ע"י יוצאי גוגל ב-2007, והחל לפעול כבטא סגורה ב-2008. ייחודו הוא השילוב בין חיפוש סמנטי (כלומר: האתר "מבין" מה אתם רוצים לדעת), אינטליגנציה אנושית ושילוב של שתיהן על גבי פלטפורמה חברתית. לאחר הרשמה לאתר, תוכלו להקליד בשדה החיפוש שלו שאילתה (שימו לב: לא "מילת חיפוש", אלא שאלה של ממש). האתר לא יחפש את התשובה בעצמו - הסיסמא שלו היא "תשובות מאנשים שיודעים על מה הם מדברים". הוא יחפש בשבילכם את האדם האמין ביותר לענות על אותה שאלה, מבין חוג מכריכם שאישרתם לאתר כי אתם סומכים עליהם, ומכרים מדרגה שניה - כלומר: אנשים שהאנשים שאתם סומכים עליהם סומכים עליהם. למשל: אם תשאלו אותו "איפה יש מלון זול במנהטן?", הוא יחפש בחוג מכריכם ומכריהם מישהוא שגר באזור מנהטן ומבין בתיירות (או סתם מכיר את העיר), וישלח לו את השאלה. זהו בעצם פורטל דוגמת Yahoo Answers, רק שכאן אתם מקבלים תשובות מאנשים אמינים שאתם ממש מכירים.
השמועות על הרכישה התחילו בחודש דצמבר, ואתמול נחתמה עסקת הרכישה, במסגרתה שילמה גוגל על הסטארט-אפ של עובדיה לשעבר ולשעתיד 50 מיליון דולר. לא ברור כרגע מה תעשה גוגל עם מנוע החיפוש הייחודי הזה. ב-CNET מניחים כי החיפוש האנושי ישולב בדרך כלשהיא בשירות ה-Buzz החדש, כך שאנשי קשר יוכלו לשאול שאלות שיישלחו לחבריהם שלפי הפרטים שגוגל יודעת עליהם הם המתאימים ביותר לענות על השאלות, אך ייתכן כי הוא ישולה כשירות נפרד. יש להניח שעד סוף 2010 נראה לאיזה כיוון גוגל לוקחת את ארדווארק.
מאפיות שנלחמות אחת בשניה הן עלילה מצויינת לסדרות מתח, או תיאוריית קונספירציה צפויה (ולעתים קרובות גזענית) המושלכת לעתים קרובות ע"י צופי וכתבי מהדורות חדשות נוכח החיסול האחרון לאור יום. אפילו מלחמות-רשת בין מדינות וקנוניות כבר ראינו. אבל וירוסים שנלחמים אחד בשני - זה חדש. בערך. בחודש דצמבר יצאה לאוויר העולם ערכת "צור-לך-בוטנט-משלך" חדשה, העונה לשם SpyEye. מדובר במעין חבילת תוכנות ופתרונות המקנה לכל פושע את היכולת ליצור בעזרת טרויאנים רשת בוטנט משלו תמורת מחיר הולם של 500 דולר. תמורת הסכום הזה תקבלו טרויאני מותאם אישית שיגנוב במיוחד עבורכם סיסמאות לחשבונות בנק של גולשים תמימים. השוק אליה נכנסה הספיי-איי נתון לשליטתו הבלתי-מעורערת של טרויאני ידוע בשם Zeus, אותו כבר איזכרתי כאן בעבר. לכן החליט האדם שייסד את המתחרה החדש לפני כשבוע להוסיף לו יכולת אגרסיבית משהוא - לגנוב מידע מהמתחרה, ואפילו למחוק אותו ממחשבים נגועים. התכונה החדשה, העונה לשם Kill Zeus, מנטרלת ומוחקת את "זאוס" מכל מחשב אליו היא נכנסת, לא לפני שהיא גונבת את כל המידע הסודי שזאוס כבר אסף שם. כך היא מאפשרת למשתמשי SpyEye ליהנות מכל היתרונות של זאוס בחמישית ממחירו. חוקרים ב-Symantec וב-SecureWorks אמרו ל-NetworkWorld כי למרות שכרגע לא נרשמים מקרים רבים של הדבקה ב-SpyEye, הפוטנציאל שהוא מפגין בהחלט גבוה, ועשוי להגדיל משמעותית את "נפח השוק" שלו בזמן קצר. עם כל זאת, חייבים לציין שהטרויאני החדש לא בדיוק קובע תקדים. לפחות פעמיים בעבר התנהלו קרבות בין וירוסים: לפני כשנתיים, כאשר התולעת Storm החלה לתקוף את שרתי Srizbi המתחרה, וכמה שנים קודם לכן, כאשר התולעת Netsky תוכנתה להסיר ממחשבים מודבקים את המתחרות Bagle ו-MyDoom. רוב השמות המוזכרים כאן כבר הפכו לנחלת העבר (חוץ מ-Storm). השאלה היא מתי זה יקרה לניצים הנוכחיים, ואיך.
אם יש ברשותכם מכשיר נייד עם מסך יחסית גדול, מערכת הפעלה יחסית משוכללת וקליטה יחסית סבירה, יש להניח שכבר מצאתם את עצמכם מנסים לגשת באמצעותו לאינטרנט מחוץ לבית. הבעיה היא שאף פעם אי אפשר לדעת איפה יש או אין קליטה של אינטרנט אלחוטי בטכנולוגיות השונות. החברה הצרפתית Sensorly רוצה לעזור לכם. אבל בשביל זה תצטרכו גם לעזור לה. היישום החינמי שלה, הזמין כרגע למכשירי אנדרואיד ובהמשך יגיע גם לאייפון ול-Windows Mobile, מודד בהתמדה את עוצמת קליטת רשתות האינטנט השונות במיקומיכם המשתנים, ומדווח על התוצאות לשרת החברה. השרת מעבד את התוצאות המגיעות מכל המשתמשים למפות המציגות את אזורי הקליטה של רשתות שונות באמצעות עיגולים צבעוניים הממוקמים על מפות רגילות. כך תוכלו לדעת היכן בשכונתכם יש קליטה גבוהה של רשת דור שלישי סלולארית, או לברר איפה תוכלו לשבת עם הלפטופ ולגלוש ברשת WiFi חינמית בחופשה בחו"ל. היישום מאפשר גם תוספים, המראים את מפת הקליטה מנקודת מבט של הולך-רגל ברחוב. התוספים יעלו כסף, אך נכון לרגע זה הם מחולקים חינם לרגל ההשקה. המפות מחולקות לשתי קטגוריות: סלולאריות ואינטרנטיות. מפה סלולארית מציגה בצבעים את איזורי הקליטה של רשתות GPRS (דור שני), EDGE (דור 2.5) ו-3G, ומפה אינטרנטית מציגה את רמות הקליטה של רשתות WiFi. המפות של סנסורלי מכילות כרגע כמות מידע מוגבלת יחסית, אך לשם כך מנסה החברה לפתות את המשתמשים עם הטבות-השקה כמו התוספים החינמיים. כך ייבנו מפות-הקליטה לכל העולם, ויותר אנשים יוכלו ליהנות מהאפשרות לאתר חיבור אינטרנט מהסוג המועדף בזמן אמת.
הערב, במסיבת עיתונאים בקמפוס גוגל ב-Mountain View, חשפה ענקית האינטרנט את הניסיון שלה לחדש משהוא בתחום הרשתות החברתיות. השירות החדש של גוגל, הקרוי Google Buzz (כן, "באזז"), מוצג כתוסף שיתוף לשירות הדוא"ל Gmail. עם הכניסה הראשונה לשירות (המוצג כתיקייה מתחת ל-Inbox), ימצא השירות באופן אוטומטי את אנשי הקשר הנפוצים שלכם בשירותי גוגל ויתחיל "לעקוב" אחריהם. בדומה לגוגל Wave (המכונה ע"י עיתונאי הטכנולוגיה בארץ גוּגלגַל), כל אחד מהמשתמשים יכול לפתוח "באזז" חדש בכל רגע נתון, ולהכניס לתוכו טקסט, תמונות, סרטונים, קישורים ועוד. ניתן גם לתכנת את ה"באזז" שלכם להציג לעוקביכם באופן אוטומטי כל תוכן חדש שאתם מעלים לאתרים אחרים כמו פיקאסה, פליקר, יו-טיוב, טוויטר ועוד. ניתן להגדיר כל עדכון כציבורי - כלומר: פתוח לצפייה לכל גולש באינטרנט באמצעות מנועי חיפוש ורשתות חברתיות - או להגדיר מי מקבוצות או אנשי הקשר שלכם יוכל לצפות בו. ההגדרה נשמרת כך שבכל פעם שתתחילו "באזז" חדש הוא יפורסם כברירת-מחדל לאותה קבוצת-תפוצה כמו קודמו. כלומר: אם הגדרתם שרק החברים מהעבודה יוכלו לראות "באזז" מסויים, הבאזז הבא שתתחילו יוגדר מראש כסגור לקבוצה זו, אלא אם כן תרצו לשנות זאת. בדיוק כמו בבלוג, כל תוכן שתכניסו לתוך הבאזז יוצג כאילו הוא חלק מההודעה, כאשר סרטונים מיו-טיוב רצים בתוך ההודעה, תמונות מוצגות ונפתחות על מלוא גודל המסך במעין מצגת שקופיות וכל קישור שתזינו "ישאב" טקסט ותמונות מתוך דף היעד - כמו בפייסבוק, רק שכאן אתם מחליטים אילו חלקים מהקישור יוכנסו לתוך ה"באזז". כל אחד מקוראי הבאזז שלכם יוכל להגיב עליו, כאשר תגובות חדשות נוספות בזמן-אמת, ללא צורך בריענון הדף. בנוסף, כל תגובה לבאזז תישלח לתיבת הדואר הנכנס בג`ימייל, כדי שלא תפספסו שום דבר. אם אתם רוצים לוודא שאדם מסויים יראה באזז מסויים, ביכולתכם להגיב לבאזז ולהכניס את שם איש הקשר בשיטה דומה לזו הנהוגה בטוויטר (עם "@"). ג`ימייל, כמובן, תשלים לבד כתובות מייל של אנשי קשר ברגע שתכניסו את האות הראשונה של שמם בשיטה זו. אחד החידושים המעניינים בשירות של גוגל הוא שכדי שלא תחמיצו תוכן מעניין רק בגלל שהוא הועלה ע"י אדם שאינכם מכירים, השירות ימצא וימליץ לכם על באזזים שרבים ממכריכם הגיבו עליהם.
החלק המושקע ביותר בעניין הבאזז הוא החלק בו מגיע השירות למכשירים סלולאריים. באזז זמין כיישום למשתמשי אייפון ואנדרואיד, והוא משתמש בשירותי המיקום של הסמארטפונים (קרי: GPS) כדי לשייך את הבאזזים שלכם למיקומכם. היישום יאתר את מיקומכם על המפה, ויאפשר לכם לבחור האם המיקום נכון (לדוגמא: במקרה ואתם בבניין עם כמה חנויות תוכלו לבחור באיזו מהן אתם נמצאים) ולאשר שאתם אכן מעוניינים בקישור הבאזז ב-Geotag למקום. כך כל באזז שתתחילו ממקום מסויים יקושר למקום, ויאפשר לאנשים בסביבה לצפות בבאזזים המקומיים. לדוגמא: אם אתם מחפשים מסעדה בקניון הקרוב, תוכלו לצפות בכל הבאזזים שנכתבו מתוך או על אותה מסעדה, וכך תוכלו להחליט האם שווה לכם לאכול בה. גם ביישום המפות של גוגל נוספה "שכבת באזז" - מעין ויקימאפיה המאפשר לכם לצפות בכל מיני שביבי מידע על סביבתכם, כגון פקקי תנועה, אירועים מיוחדים וכו`. תוכנת Google Voice מאפשרת גם לשלוח באזזים ללא צורך בהקלדה - פשוט הפעילו אותה ואימרו למכשיר מה ברצונכם לכתוב, והתוכנה תמיר את הדיבור לטקסט (לא עובד בעברית, כמובן).
הפוטנציאל של השירות הזה הוא עצום. אך מרצף השאלות והתשובות המוזרות באירוע ההשקה נראה כי גוגל לא לקחה בחשבון רבות מהאפשרויות - לטענתה אין סיבה שהיא תחשוב על הכל, מפני שלאפשרויות כאן אין סוף. גוגל מחכה לשמוע את עמדת הציבור לגבי השירות הקיים לפני שהיא עובדת בפרך כדי להרחיב אותו, אך נראה שהפעם - בניגוד למקרה ה-Wave - גוגל קלעה למטרה, ויצרה שירות שרבים ינהרו אליו. זאת אומרת: רבים ינסו לנהור אליו ברגע שהוא יהיה זמין. הפתיחה שלו לא נעשתה בבת-אחת, וכרגע לא ידוע לי על אדם כלשהוא בארץ שזכה לנסות אותו. הוא צפוי להיות זמין לכלל משתמשי ג`ימייל במהלך השבוע הקרוב (אולי כמה ימים יותר).
רישומי פטנטים הם מדע מסתורי - אולי המסתורי שבכל תחומי המדע. לא ברור למה המשרד הבינלאומי לרישום פטנטים בוחר במקרים מסויימים לסרב לרשום פטנטים מקוריים, כאשר במקרים אחרים הוא דווקא מעניק פטנטים על המצאות שאין בהן כל חדש. אבל דבר אחד בטוח: אם על בקשת רישום הפטנט מופיע שמה של אפל, נראה כי הסיכויים שהיא תאושר, בלי קשר לרמת מקוריותה, עולים עשרות מונים. כך, למשל, אושרה לפני שבוע בקשה של אפל לרישום פטנט על רעיון שלמיטב ידיעתי כבר נמצא בשימוש ביותר דרכים משאפשר למנות כאן. הבקשה פירטה כיצד ניתן להשתמש בגבולות מסכי-מגע כמשטחי מגע, ולהפוך את החלק שבין מסכי-המגע למסגרות המכשירים אותם הם מאכלסים לחלק מהעסק. כך, כפי שניתן לראות בתמונה, ניתן לנצל את קצוות המסך למעין תפריטים, כאשר המשתמש אינו נדרש להקליק באצבע בדיוק על פינת המסך, אלא יכול לבצע את הפעולה המופיעה על המסך בעזרת נגיעה מעבר לגבול המסך סמוך לאותה פונקציה. הבעיה היא שהרעיון הזה רחוק מלהיות מקורי. בכספומטים מנסים כבר עשרות שנים ליצור שימושיות כזו בדרכים כאלו ואחרות, וחברת iRiver הוציאה לפני כחצי עשור את ה-Clix - נגן מולטימדיה נייד שהניווט בו התבצע בעזרת לחיצה על מסגרת המכשיר. נכון שאף אחד מהיישומים לא הגיע עדיין לרמה של הצעת אפל, אך מדובר בתחום דינאמי, שאין מקום להעניק בו פטנט למי שמנסה לטעון כאילו השדרוג המינורי שלו לטכנולוגיה קיימת הוא בעצם טכנולוגיה חדשה. במחשבה שניה - זה בדיוק מה שאפל עשתה גם עם ה-iPad, ולא נראה שזה הפריע לכולם להלל ולשבח אותו.
את הרעיון הזה כבר ראינו פעם. זה היה כאשר החברות Parker וגוגל השיקו במשותף את משחק ה-Monopoly City Streets, שאיפשר לכל גולש לשחק מונופול על מפת כדור הארץ. כמובן שאז היה זה כישלון מוחלט - הכללים לא היו ברורים, תקלות טכניות בלי סוף היכו בקמפיין הפרסום הענק, ואני בספק אם ההשקעה החזירה את עצמה בנתוני המכירות של Monopoly City, משחק המונופול הממוחשב והיקר של Parker ו-EA. הפעם מדובר בנוקיה, המשווקת ב-Ovi Store משחק חדש של RedLynx, ששמו Ovi Maps Racing. המשחק זמין להורדה בחינם לכל המכשירים המבוססים על Symbian^1 (סימביאן אחת, מה שפעם היה ידוע בשם S60 גרסא 5), והוא מאפשר לכל משתמש ליצור לעצמו מסלולי-מירוץ על המפות של איזור מגוריו או עבודתו (באירופה בלבד), בהתבסס על מיקום ה-GPS שלו ומידע המפות של NAVTEQ. למי שלא גר באירופה, יש 20 מסלולי אירופאים מוכנים, ומפות טעונות של אירופה כדי שיהיה אפשר להוסיף מסלולים גם אם אינכם נמצאים פיזית באירופה. לאחר יצירת מסלול, תוכלו לבחור אחת מבין שלוש מכוניות, ולנווט אותה במסלול במשחק מבט-מלמעלה בסגנון GTA2 (רק בלי המשטרה והנשק, אתם יודעים). באנגאדג`ט טוענים שהשימוש במפות של העולם האמיתי מחייה את גרפיקת הדו-ממד כמו שהם לא האמינו שניתן עוד להחיותה, וגם ה-IMGA (פרסי המשחקים הניידים הבינלאומיים) העניק למשחק מועמדות בקטגוריית "מצויינות במשחקיות (Excellence in Gameplay)". המנצח יוכרז בטקס שנתי שייערך בשבוע הבא במסגרת Mobile World Congress בברצלונה. מי מסיע אותי לאולם? אבל בלי רייסים, בבקשה!
שלשום דיווחתי לכם כאן על תלונות של משתמשי מחשבים ניידים על התראות כוזבות לכאורה של חלונות7, המתריעה על שחיקת הסוללה ובמקרים מסויימים אף מכבה את המחשב ללא כל סיבה ממשית. אמש, בשעת לילה מאוחרת, כתב נשיא חטיבת Windows סטיבן סינופסקי בבלוג Engineering Windows 7 כי אחרי כמעט שבוע של בדיקות הגיעה מייקרוסופט למסקנה כי אין כל בעיה במערכת זיהוי שחיקת הסוללה בחלונות 7. "מספר מאמרים שפורסמו בתקשורת בשבוע האחרון משכו תשומת לב לתלונות של משתמשים בבלוגים ובפורומים שלנו, שלטענתם חלונות 7 הזהירה אותם כי עליהם להחליף את הסוללה במחשבים שלפני שדרוגם ל-Windows 7 עבדו באופן משביע רצון", כתב סינופסקי. "הכתבות הללו תיארו הודעות בפורומים שלנו לפיהן חלונות 7 לא מזהירה רק משתמשים שהסוללות שלהם שחוקות - כפי שתכננו אותה לעשות - אלא אף רמזו כי המערכת מדווחת על סוללות שחוקות כאשר הן אינן כאלה, ואף גורמת בעצמה לבעיות". סינופסקי הרחיב ואמר כי בכל הנסיונות שנעשו ע"י מייקרוסופט ושותפותיה התקבלו התרעות על סוללות שחוקות רק כאשר הן אכן היו כאלה. הוא אף הסביר כי מערכת ההתרעות של חלונות 7 מחשבת את שחיקת הסוללה לפי דיווח של מעגל הסוללה עצמו. סוללות מחשבים מודרניות מכילות קושחה פנימית המודדת את מצב בריאות הסוללה בוט"ש (ואט/שעה). מערכת ההתרעה החדשה של Windows 7 פשוט קוראת את הנתון המתקבל מהסוללה ומשווה אותו לתכנון כמות הוט"ש המקורי של הסוללה, המדווח גם הוא ע"י קודים המשולבים בקושחת הסוללה. אם החישוב מוצא שכוחה של הסוללה ירד לפחות מ-60% מהתכנון המקורי - הוא מתריע בפני המשתמש על ה"סכנה". בכל מהלך העניינים המערכת קוראת מידע קיים, ואין בכוחה לשנותו או לכתוב מידע אחר, כך שבעצם בלתי אפשרי מבחינה טכנית שהמערכת תגרום לבעיה או שגיאה כלשהיא. סינופסקי אמר שסביר להניח שרוב המשתמשים שדיווחו על ה"בעיות" פשוט שידרגו לאחרונה את מערכת ההפעלה, ונתקלו בהתרעה לה הם לא היו רגילים ממערכות הפעלה קודמות. במקום להבין שהסיבה להבדל הוא שמערכות הפעלה אלו לא היו מצויידות במנגנון כזה, האשימו המשתמשים את חלונות7 ביצירת אזהרות סרק לגבי הסוללה. הוא המליץ שכל מי שרואה את האזהרה אכן יחליף את הסוללה וייפטר מה"מטרד", או - במקרה של חשד לאזהרת שווא - ייצור קשר ישיר עם מייקרוסופט ויספק לה את הפרטים הנחוצים להוכחה כי אכן קיימת טעות כלשהיא במערכת.
למקרה שעוד לא שמתם לב, מולטי-טאצ` הוא אחד הטרנדים הלוהטים בעולם הטכנולוגיה. הוא הפך את האייפון למוצר הלוהט בעולם, עלה לחברות אחרות בלא מעט הפסדים, והוא מוביל בגדול בקטגוריית הניסיונות לחידושים משמעותיים. כל חברה שנייה מנסה לפתח את הדבר הבא בתחום. גם Displax, חברה לטכנולוגיות אינטראקטיביות מבראגה שבפורטוגל, לא מתכוונת להישאר מאחור. בשבוע שעבר היא חשפה את אחד הפטנטים היותר מתוחכמים באגף המגע-המרובה: Displax Multitouch Skin. מדובר ביריעה שקופה המבוססת על סרט פולימר שקוף ודק יותר מנייר. הכיסוי הזה יכול להיות מולבש על כל משטח - חלק או מקומר, אטום או שקוף - בגודל של בין 18 ס"מ לשלושה מטרים (באלכסון, כמובן), ולהוסיף לו יכולות מולטי-טאצ`. ה"עור" הדק והשקוף מורכב מסרט פולימר שעליו נמצאת רשת של ננו-צינוריות מוליכות. בכל פעם שנוצר מגע עם גוף חי או עצם בעל יכולת הולכה טובה, נגרמת "הפרעה חשמלית", המאפשרת לבקר הזעיר המובנה בו לחשב היכן אירעה הנגיעה. במסכים גדולים מסוגל המעבד לקלוט ולעקוב אחרי 16 נקודות-מגע בו-זמנית (כלומר: קבוצה קטנה של אנשים שכל אחד מהם משתמש בשתי ידיים), ולדברי החברה הטכנולוגיה כה עדינה עד כי היא מזהה אפילו נשיפה על המסך - מה שלדברי המנהלים פותח אפשרויות חדשות ליישומים עתידיים. תוספת-המסכים הזו תהיה זמינה לחברות המעוניינות בה החל מיולי הקרוב, כאשר המחירים אמורים להתחרות באלה של מסכי-מגע בגדלים דומים, על פי הרמזים בהצהרת היח"צ של החברה. היא תגיע יחד עם חבילת יישומים שתכלול יישומי משחקים, מפות, רשתות חברתיות, עדכוני חדשות, תמונות, וידאו ועוד, כאשר יישומים נוספים יפותחו (ויימכרו, כנראה) בנפרד.
עד היום היו מסכי מגע עסק מסובך למדי לייצור. הם דרשו שכבת זכוכית עליה נמצאת שכבת חיישנים, ושכבת זכוכית נוספת המורכבת ברווח קטנטן מכל העסק כדי ליצור את המגע. כל זה בנוסף לשכבת התצוגה עצמה, המיוצרת בנפרד, מה שהפך את המסכים למורכבים, מסובכים ושמנים. את כל זה משנה עכשיו סמסונג, שחטיבת ייצור המסכים שלה הכריזה ביום האחרון של ינואר כי החל ממרץ תחל בייצור מסכי מגע חדשים מסוג AMOLED. החברה הצליחה לבטל את הצורך בשכבת מגע נפרדת ע"י שילוב באידוי של חיישני מגע קפסיטיביים בין המצע לסרט המקטב (החלק התחתון של המסך). החיישנים האלה דקים מאוד - רק אלפית מילימטר - וחוסכים הרבה סיבוכים בייצור. הטכנולוגיה מכונֵית On-Cell Touch. החברה כבר ייצרה מכשירים יחידים בטכנולוגיה הזו, והחל מהחודש הבא תייצר את המסכים הדקים בגודל 3.3 אינצ` וברזולוציית WVGA (כלומר: 480x800 פיקסלים) בייצור-המוני. היום נוסף לקלחת הרותחת דיווח בעיתוני קוריאה כי החברה הגדולה במדינה תציג בתערוכת MWC, המתחילה בעוד שבוע בדיוק, מכשיר ראשון המשתמש במה שהם קוראים לו Super AMOLED. המכשיר חסר השם צפוי להפגין את יכולות המסך החדש, שלפי מקורות בסמסונג מציג צבעים חיים פי 5 ממסכי AMOLED קיימים (וזה בהחלט לא פשוט, בהתחשב בזה ש-AMOLED עכשיוי הוא המסך עם הצבעים החיים ביותר על פי היצרניות), ושיפור של כ-20% בביצועים תחת אור השמש. את שאר הפרטים הם משאירים בסוד - עד השבוע הבא.
טלפונים סלולאריים הם הגאדג`ט החם ביותר. לא חשוב כמה נברבר בבלוגים כמו זה על טלוויזיות תלת-ממד, מחשבי גיימינג, טכנולוגיות רפואיות או מכוניות מעופפות (כן, שוב הסרטון ההוא) - המכשיר שבסופו של דבר כ-ו-ל-ם משתמשים בו הוא הטלפון הסלולארי. זו הסיבה המרכזית לכך שטלפונים מתפתחים מהר יותר מכל תחום טכנולוגי אחר (לפחות לדעתי ומנסיוני), וזו הסיבה לכך שפעם בכמה זמן נכנסים רעיונות חדשים ומטורפים לתעשיית הענק הזו. לאחרונה הועלה ליו-טיוב הסרטון הקצר שלפניכם, במהלכו מציג הסטודנט הגרמני פאביאן הֶמֶרְט שלושה רעיונות שפיתח בניסיון לענות על השאלה "כיצד אפשר להפוך תוכן דיגיטלי לבר-אחיזה?". המרט עיצב שלושה אבטיפוסים של טלפונים עתידיים, שכל אחד מהם עונה לשאלה בדרך אחרת: המכשיר הראשון עונה "מאסה". הוא מצוייד במשקולת מתכת הנעה בתוכו על שני צירים, ומאפשרת למרכז הכובד של המכשיר לעבור מצד לצד, מלמטה למעלה וכל מצב ביניים אפשרי. כך, לדוגמא, הוא מאפשר לנווט תוך הליכה ברחוב בלי להיתקל בעמודי חשמל - מחזיקים את המכשיר ביד ומסתכלים על הרחוב, והמשקל העובר מקדמת המכשיר לצידו אומר שצריך לפנות לאותו צד; המכשיר השני עונה "צורה". זהו מכשיר שהפאנלים שלו, הקדמי והאחורי, מסוגלים להתרחק אחד מהשני כאשר כל פינה מקבלת עובי אחר. כך מסוגל המכשיר לנטות לכיוון המשתמש כאשר הוא מוצא מהכיס, או לקבל צורה של פירמידה אם ברצונכם להעמיד אותו על צידו לצורך צפייה בסרט או מיקומו על שולחן הלילה כשעון מעורר. השלישי עונה "סימני חיים". מדובר בטלפון המדמה תנועות נשימה. כאשר הוא בכיס תוכלו להרגיש את החזה שלו עולה ויורד בקצב מתון, וכך תדעו שהוא עוד חי. אם יתקשר אליכם מישהוא, קצב הנשימות יואץ - מעין רטט חי. אם לא עניתם לשיחה, תצטרכו להרגיע אותו בליטופים.
ואחרי שצפיתם בסרטון, בבקשה תגידו לי שגם אתם נגד טלפוני-טמגוצ`י שצריך להאכיל כדי שלא יכעסו.
לפני כשבועיים וחצי דנו כאן בעתיד האינטרנט המהיר המופעל ע"י אור נראה, בעקבות הרשומה על הניסויים של סימנס הגרמנית. הקו המנחה של הדיון היה הקושי שביצירת "קשר-עין" ישיר ורציף בין כל מחשב לנורת-התקרה הקרובה בלי ששום עצם יפריע לתקשורת. קצת יותר משבוע אחר-כך, מגיע מאוניברסיטת פנסילבניה בארה"ב פתרון אפשרי: במחלקה להנדסת חשמל באוניברסיטה פותחה שיטה דומה ל-VLC ("תקשורת בעזרת אור נראה") של סימנס, רק שהשיטה של הפנסילבנים נהנית מעליונות כפולה על פני עמיתתה הידועה: מצד אחד היא מהירה יותר, ומצד שני היא לא מחייבת קשר-עין ישיר. השיטה, שלפי הידיעות בנושא נראה שטרם ניתן לה שם רשמי, לא משתמשת בנורות לד המותקנות בתיקרה, כמו VLC. במקום זה היא נעזרת בדיודת-לייזר - רכיב הממיר חשמל לאור - בתור משדר, ובדיודה קולטת אור - שעושה בדיוק את ההיפך - כמקלט. בשיטה זו הקשר הראותי בין המשדר למקלט לא חייב להיות ישיר, מאחר והרכיבים העדינים מסוגלים לקלוט גם את האור המוחזר מהקירות. לפי אחד הסטודנטים שהשתתף במחקר, ג`אריר פאדלוללה, מהירות השידור בטכנולוגיה זו עוברת את הגיגה-ביט לשניה (כלומר: בערך 125 מגה-בייט), וכל קיר שאינו שחור לחלוטין מחזיר את האור ומאפשר למקלט לקבל אותו כראוי. הטכנולוגיה החדשה מאפשרת להתקין בכל חדר משדרים וקולטנים נפרדים, או לחבר כמה חדרים יחד בעזרת רשת של משדרים ומקלטים. כך היא מאפשרת לנצל את רוחב הפס בצורה מיטבית, כאשר חדר בלי חלונות מהווה סוג של רשת מוצפנת (פשוט אין אפשרות "לצותת" לשידור בתוכו מבחוץ), ותדר השידור בכל חדר מנוצל בנפרד, כך שלא נוצר עומס על טווח-תדרים מסויים. בנוסף, מאפשרת שיטת השידור מבוססת-האור להשתמש ברשת גם במקומות בהם שידור בתדרי רדיו רגילים מהווה סיכון או הפרעה לציוד אחר (לדוגמא: בתי חולים). החסרונות של שיטת השידור הזו הם קודם כל מחירה הגבוה, ואחריו מבחן התוצאה. כלומר: המהירויות שהשיגו הסטודנטים בתנאי מעבדה לא בהכרח יתגשמו בתנאי חדר ממוצעים. מה גם שהשיטה דורשת התקנה של דיודות גם במחשבים וגם בחדרים, כך שגם אם היא תצא לפועל, יהיה זה רק בעוד כמה שנים.
אנרגיה היא מילת קסם. אי אפשר בלעדיה, אבל היא גורמת בעיקר לסכסוכים. יהיו אלה המריבות בין חסידי זרם-חליפין למאמיני זרם-ישר, מאבקי הכוח בין שואבי הנפט לכורי הפחם או המירוץ בין הבנזין לליתיום - תמיד יהיה מי שימצא דרך אידיאלית להפקת אנרגיה בתנאים מסויימים שתעורר פולמוס חדש בשאלות ישנות. בשבוע שעבר פורסם בגיליון חדש של Nano Letters (מגזין של האגודה הכימית האמריקאית) מחקר של אוניברסיטאות פרינסטון וקַלטק, שתוצאתו היא יריעות גומי זעירות המייצרות חשמל.
החוקרים משתי האוניברסיטאות לקחו שבב (צ`יפ, חתיכה קטנה) המורכב מננו-רצועות של חומר המכונה PZT, שהוא חומר קרמי פִּייֶצוֹ-אלקטרי (כלומר: מחולל חשמל כאשר מופעל עליו לחץ), ושילבו אותו ביריעת סיליקון שקופה וגמישה. התוצאה היא מין דף-גומי קטנטן המפיק חשמל כאשר מכופפים אותו. לדברי המדענים, יכול להיות שבעתיד ישולבו שבבים כאלו בנעליים שייצרו חשמל להטענת גאדג`טים בשעת הליכה או ריצה. בנוסף, מאחר וסיליקון הוא חומר ניתן להשתלה, שהמערכת החיסונית אינה דוחה, ניתן להשתיל שבבים כאלה בתוך גופם של בעלי התקנים רפואיים כמו קוצבי לב או התקני שמע. כך, לדוגמא, שבב שיותקן סמוך לריאה ויפיק חשמל מתנועות הנשימה יוכל להזין קוצב-לב ויחסוך את הצורך בניתוחים להחלפת סוללות לקוצב, או לפחות יאריך את חיי הסוללה של הקוצב באופן ניכר. חברי קבוצת המחקר גאים בכך שהחומר בו הם משתמשים הוא היעיל ביותר מכל החומרים הפייצו-אלקטריים המוכרים, מה שמתבטא ביכולתו להמיר 80% מהאנרגיה המופעלת עליו לחשמל. בכך הוא מתייצב ביעילות של פי 100 מקווארץ - החומר הפייצו-אלקטרי הנפוץ ביותר בשימוש עכשיוי.
(בתמונה למעלה: המחשה של מבנה ה"שבב". מימין: כך הוא נראה במציאות. שתי בתמונות בבעלות אוני` פרינסטון)
לפני קצת יותר משבוע נחשף באתרי טכנולוגיה מובילים כי חלונות 7, שאחת ממטרותיה המוצהרות היתה להאריך את חיי הסוללה של מחשבים ניידים, עושה בפועל את ההיפך. לפחות במובן מסויים. אחד מהחידושים ב-Windows7 הוא מערכת התראה האמורה להודיע למשתמש כאשר נראה שהסוללה שלו שחוקה מדי ודורשת החלפה. הבעיה היא שאלפי בעלי מחשבים ניידים מתלוננים בפורום TechNet של מייקרוסופט כבר מאז יוני שהגרסא הסופית של המערכת נוטה להתריע על הצורך בהחלפת סוללה גם כאשר הוא לא קיים. "היו לי חיי סוללה מצויינים עד שהתקנתי את גרסת ה-RTM (זו ששוחררה ליצרני המחשבים) של חלונות 7", דיווח בפורום משתמש מתוסכל. "בכל גרסאות ה-RC ("מועמד לשחרור") והבטא שניסיתי חיי הסוללה עמדו על כשלוש שעות. עכשיו יש לי רק 20 דקות עד שחלונות 7 מכבה לי את המחשב". משתמשים רבים מאשרים שמדובר בבעיה הקיימת רק בגרסא הסופית, אך לא אצל כולם היא גורמת לכיבוי המחשב. נראה שהמנגנון, שאינו מיועד לשלוט על המחשב אלא רק להתריע, גורם אצל רוב המשתמשים רק למטרד בדמות התרעות חוזרות ונשנות על סוללה שחוקה, תוך שהמחשב ממשיך לעבוד כרגיל. אך אצל אלו שהמערכת גורמת לכיבוי המחשב שלהם כאשר הסוללה כלל אינה ריקה מדובר בתקלה רצינית. יש להדגיש כי לא בכל מחשב קורה דבר כזה, אך מגוון דגמים גדול למדי סובל מהבעיה, ומייקרוסופט הודיעה בשבוע שעבר כי היא חוקרת את העניין בשיתוף עם שותפות החומרה שלה. כמו כן, הבעיה אינה פוגעת בסוללה עצמה, אך גם אינה מושפעת כאשר מחליפים את הסוללה בפועל. בינתיים החקירה בעיצומה. אם וכאשר יתקבלו עדכונים - תשמעו עליהם.
