פס רחב במהירות-האור ב- 20:59

לפני כשבועיים וחצי דנו כאן בעתיד האינטרנט המהיר המופעל ע"י אור נראה, בעקבות הרשומה על הניסויים של סימנס הגרמנית. הקו המנחה של הדיון היה הקושי שביצירת "קשר-עין" ישיר ורציף בין כל מחשב לנורת-התקרה הקרובה בלי ששום עצם יפריע לתקשורת.
קצת יותר משבוע אחר-כך, מגיע מאוניברסיטת פנסילבניה בארה"ב פתרון אפשרי: במחלקה להנדסת חשמל באוניברסיטה פותחה שיטה דומה ל-VLC ("תקשורת בעזרת אור נראה") של סימנס, רק שהשיטה של הפנסילבנים נהנית מעליונות כפולה על פני עמיתתה הידועה: מצד אחד היא מהירה יותר, ומצד שני היא לא מחייבת קשר-עין ישיר.
השיטה, שלפי הידיעות בנושא נראה שטרם ניתן לה שם רשמי, לא משתמשת בנורות לד המותקנות בתיקרה, כמו VLC. במקום זה היא נעזרת בדיודת-לייזר - רכיב הממיר חשמל לאור - בתור משדר, ובדיודה קולטת אור - שעושה בדיוק את ההיפך - כמקלט. בשיטה זו הקשר הראותי בין המשדר למקלט לא חייב להיות ישיר, מאחר והרכיבים העדינים מסוגלים לקלוט גם את האור המוחזר מהקירות. לפי אחד הסטודנטים שהשתתף במחקר, ג`אריר פאדלוללה, מהירות השידור בטכנולוגיה זו עוברת את הגיגה-ביט לשניה (כלומר: בערך 125 מגה-בייט), וכל קיר שאינו שחור לחלוטין מחזיר את האור ומאפשר למקלט לקבל אותו כראוי.
הטכנולוגיה החדשה מאפשרת להתקין בכל חדר משדרים וקולטנים נפרדים, או לחבר כמה חדרים יחד בעזרת רשת של משדרים ומקלטים. כך היא מאפשרת לנצל את רוחב הפס בצורה מיטבית, כאשר חדר בלי חלונות מהווה סוג של רשת מוצפנת (פשוט אין אפשרות "לצותת" לשידור בתוכו מבחוץ), ותדר השידור בכל חדר מנוצל בנפרד, כך שלא נוצר עומס על טווח-תדרים מסויים. בנוסף, מאפשרת שיטת השידור מבוססת-האור להשתמש ברשת גם במקומות בהם שידור בתדרי רדיו רגילים מהווה סיכון או הפרעה לציוד אחר (לדוגמא: בתי חולים).
החסרונות של שיטת השידור הזו הם קודם כל מחירה הגבוה, ואחריו מבחן התוצאה. כלומר: המהירויות שהשיגו הסטודנטים בתנאי מעבדה לא בהכרח יתגשמו בתנאי חדר ממוצעים. מה גם שהשיטה דורשת התקנה של דיודות גם במחשבים וגם בחדרים, כך שגם אם היא תצא לפועל, יהיה זה רק בעוד כמה שנים.