בעידן שבו נראה שמטענים אלטרנטיביים לגאדג'טים השונים שלנו הם אחד השווקים החמים, חברת AmbienTech היפנית הצליחה ליצור צמד אפשרויות לא רעות בכלל לחובבי הטרנד הירוק. בתערוכת PV Expo שנערכה ביפן בסוף השבוע הציגה החברה את שני המטענים שלה, העונים לשמות SolarFold ו-SolarFan. אלו שני המטענים הראשונים בעולם המבוססים על קולטנים סולאריים כדוריים, שפותחו ע"י חברת Clean Venture 21 מקיוטו, ומאפשרים ייצור לוחות דקים מאוד וגמישים יותר מקולטני הסיליקון הסולאריים המסורתיים. כל "תא" מכיל 1,900 כדוריות סולאריות, וכל אחד מהמטענים מורכב מארבעה "תאים". ה-SolarFold מתקפל כמחיצה, וה-SolarFan נפתח כמאוורר/מניפה, וכולל גם רגלית להעמדה בזווית מתאימה. הם מטעינים גאדג'טים שונים באמצעות חיבור USB (לטלפונים מסויימים תידרשו למצוא מתאמים), והמנכ"ל, יוֹשִינוֹרי קוּנוֹ, אמר לאתר DigInfo שבמקרה של טלפון סלולארי מספיקה הטענה של 10 דקות לביצוע שיחה של 3 דקות. שני המטענים זמינים כרגע ביפן בלבד, ומחיר כל אחד מהם 22,050 יֶן (925 שקלים).
מזמן לא סיקרנו כאן גאדג'טים נחמדים. הסיבה היתה שבין כל התערוכות של הזמן האחרון לא היו הרבה שנראו לי שווים התייחסות. אבל האביזר שלפניכם דווקא כן סחט ממני לא מעט פנטזיות על מה שאפשר לעשות איתו.
חנות ציוד ה-USB הידועה Brando משווקת את ה-Rii Mini - מקלדת אלחוטית זעירה בגודל שלט-טלוויזיה. זוהי מקלדת QWERTY מלאה לפי סטנדרט המחשבים הניידים (כלומר: ללא מקשי המספרים בצד ימין), שגודלה 15x6x1.3 ס"מ ומשקלה 103 גרם. היא מכילה גם משטח עקיבה (עכבר-מגע) הניתן לשימוש במצב אופקי או אנכי, ואפילו מצביע לייזר למצגות או סתם כדי לעצבן את החברים.
המקלדת הזעירה מופעלת ע"י סוללת ליתיום-יון פנימית הנטענת באמצעות כבל USB, ואמורה להחזיק 500-700 שעות (3-4 שבועות). היא מתחברת למחשב באמצעות מקלט USB בתדר 2.4GHz הנכנס לגופה כדי שלא תאבדו אותו, ובתוך אותו גוף דק נמצאת גם תאורת LED שתוכלו להדליק בלחיצת כפתור אם אתם במקום חשוך. מחירה הרשמי של המקלדת הוא 98 דולר (כ-370 ש"ח), אך בחנות בשם TomTop מוכרים אותה ב-49 דולר (185 ש"ח) בלבד - מחיר כדאי בהחלט למי שרוצה מקלדת תואמת לכל מחשב חלונות או לינוקס, כולל מחשבים זעירים (טאבלטים) המריצים מערכות הפעלה מלאות (אנדרואיד לא כלולה ברשימה). ולמי שעדיין לא מתגרה, יש גם הדגמת וידאו:
לפני קצת יותר משבוע נחשף פרוייקט פיתוח מרשים למדי של Imperial College הלונדוני. חוקרים במוסד המכובד המציאו חומר מרוכב חדש, שלטענתם עשוי להוביל לכך שבעתיד מכשירי חשמל לא יצטרכו סוללות עבות, מאחר והן יוזנו ע"י גופם.
החומר, המורכב מסיבי פחמן ושרף פולימרי, הוא דק וקל-משקל, ועם זאת חזק מספיק כדי לשמש כתחליף למתכות ופלסטיק כחומר ממנו יורכבו גופים של מכשירי חשמל ואפילו מכוניות.
בסרטון המצורף מדגים ד"ר אמיל גרינהאל מהמחלקה לאוירונאוטיקה בקולג` האנגלי כיצד פיסה מהחומר נטענת ע"י מחולל זרם, ואח"כ מפעילה אותו חזרה.
גרינהאל מסביר באתר הפרוייקט כי הוא מיועד בעיקר לתעשיית המכוניות: כיום מצויידות מכוניות היברידיות במנועים חשמליים, המעלים את משקלן וגורמים לעצמם לבזבז אנרגיה רבה בשעת הזזת הרכב. החומר החדש, שעדיין לא ניתן לו שם אך נרשם עליו פטנט, יכול להחליף את הסוללות המכבידות על המנועים. חוזקו מאפשרת להרכיבו בגוף המכונית במקום חלקי מתכת קיימים, כמו הגג או הדלתות, וכך נאגרת האנרגיה למנועים החשמליים בגוף הרכב עצמו. חברת הרכב השוודית וולוו, השותפה לפרוייקט, כבר שוקלת לשלב את החומר במכוניות מבחן. בתור התחלה היא רוצה להרכיב אותו כתחליף לגוף התא המכיל את גלגל הספייר והסוללות, כך שמספר הסוללות הדרושות ירד, משקל הרכב יירד בכ-15%, וטווח הנסיעה שלו יגדל.
בנוסף לאפשרות להבנות את הסוללות במרכז הרכב, אומר גרינהאל, ניתן גם להרכיב גאדג`טים כמו מכשירי GPS, טלפונים ומחשבים מהתרכובת הזו, וכך לחסוך את הנפח שדורשות הסוללות הנוכחיות. כמו כן, מכיוון וטעינת החומר הזה לא נעשית באמצעות תהליך כימי, הוא כמעט ולא מתבלה, בניגוד לסוללות קיימות שכוחן פוחת עם כל טעינה. הטעינה הא-כימית גם מהירה הרבה יותר מזו של סוללות עכשיויות.
החוקרים מדגישים כי החומר נמצא בתהליכי פיתוח ראשוניים, וכי ייקח עוד שנים רבות עד שנראה אותו נכנס לשימוש בפועל. בינתיים הם כבר חושבים על דרכים להגדיל את קיבולת האנרגיה שלו, במטרה שבבוא יומו הוא יהיה מסוגל להחזיק את המכשור שלנו ללא טעינה לפרקי זמן שקיימים היום רק בסרטים.
אמש, באירוע שנמשך כשעתיים, התירה אפל את סבך המסתורין סביב מחשב הטאבלט שלה.
ה-iPad, כפי שהוא נקרא (וזה סופי!), הוא לא באמת מחשב, אלא יותר iPod Touch מגודל. הוא מבוסס על מעבד במהירות 1GHz ובשם A4 שאפל לוקחת עליו אחריות, אם כי אתר Bright Side of News חשף הבוקר כי זהו למעשה מעבד ARM של סמסונג, ומערכת ההפעלה של האייפון בגרסא משופרת. המסך בגודל 9.7 אינצ` וברזולוציה של 1024x768 הוא למעשה מסך 4:3 - דבר מאוד לא מקובל בימינו - והוא פועל בטכנולוגיית LCD עם תאורת LED אחורית ויכולות מגע קפסיטיביות, כולל ריבוי-מגעים (או ריבוי-אצבעות, או multi-touch, או איך שתרצו לקרוא לזה).
עיצוב האייפאד גם הוא מזכיר את זה של האייפון. צידו הקדמי שחור, את רובו ממלא המסך, מתחתיו נמצא כפתור מסך הבית, וצידו האחורי קמור וכסוף. עוביו של המכשיר הוא 1.4 ס"מ, גודלו 9.5x7.5 ס"מ ומשקלו הממוצע כ-700 גרם, כאשר הדגם הבסיסי שוקל מעט פחות והדגם המצוייד במודם סלולארי שוקל מעט יותר.
באגף צריכת האנרגיה הצליחה אפל להציג הישג לא קטן, עם חיי סוללה רשמיים של 10 שעות במצב גלישה או צפייה בסרטים, ולא פחות מחודש המתנה.
הטאבלט של אפל, כאמור, מבוסס על מערכת ההפעלה של האייפון בגרסא משופרת, המצויידת בתפריטי Drop-Down (תפריטי-רשימות קופצים) לגישה לאפשרויות שונות. הוא מכיל 14 יישומים של החברה שהותאמו במיוחד בשבילו, ומאפשר למשתמשים להוריד יישומים מחנות האפליקציות. כל יישום אייפון ירוץ על ה-iPad ללא צורך בהתאמה מיוחדת, אם כי גודלו על המסך העצום (יחסית לזה של האייפון) ייראה כחלון בלבד. גם בגרסא המשופרת של מערכת ההפעלה אין אפשרות להרצה של מספר יישומים במקביל.
היישומים בהם גאה סטיב ג`ובס במיוחד הם דפדפן הספארי והקורא האלקטרוני: דפדפן הספארי המובנה במכשיר, מספר ג`ובס, מעניק למשתמש את חוויית הגלישה המושלמת ביותר שנוצרה אי-פעם. הוא מאפשר לגולש להחזיק בידיו דף אינטרנט, כאילו מדובר בדף פיזי, ולתמרן אותו באמצעות האצבעות; הקורא האלקטרוני, iBooks, מעוצב כמדף ספרים פיזי, ומאפשר לקורא לצפות בעטיפות הספרים, לשלוף אותם מהמדף ולדפדף בהם כאילו היו ספרים פיזיים. פורמט הספרים הוא הפורמט הפתוח ePUB, המבוסס על פורמט דפי אינטרנט ומאפשר לשלוט על הגופן וגודל האותיות, וגם לבצע חיפוש פנימי בספר. אם מסובבים במחוות-אצבע את ארון הספרים מתגלה מאחוריו חנות ה-iBooks. בחנות מוכרת אפל ספרים מחמש הוצאות ספרים גדולות, במחיר של 13 עד 15 דולר לספר - תעריף גבוה יותר מזה של קוראים אלקטרוניים כמו הקינדל של אמאזון.
עוד יישום מרכזי באייפאד הוא iWork - גרסא ניידת של חבילת ה"אופיס" של אפל, הכוללת מעבד תמלילים, גליון עבודה ותוכנת מצגות. כל אחת מהשלוש עולה 10 דולר.
תוכנת מייל ייעודית שנוצרה עבור המכשיר מציגה את המיילים כרשימה בצד שמאל של המסך, כאשר המייל הנבחר מוצג על צידו הימני. כל זה כשהמכשיר מוחזק במצב אופקי. סיבוב למצב אנכי מוציא את רשימת המיילים מגבולות המסך, וממלא אותו אך ורק בהודעה הנבחרת.
הקלדת מיילים ושאר מילים (אהמ, לא הייתי יכול להתאפק) במקלדת הוירטואלית של המכשיר אמורה להיות נוחה יותר מאשר במכשירים אחרים, מאחר ובמצב אופקי היא כמעט בגודל מקלדת אפל מלאה - אתם יודעים, כזו שיש בה כפתורים אמיתיים.
ממשק המדיה של המכשיר עבר שדרוג ניכר לעומת זה של האייפון: דפדפוף בתמונות על ה-iPad הוא חוויה יוצאת דופן. התמונות מסודרות באלבומים, ובתנועת מתיחה של שתי אצבעות ניתן לצפות בתצוגה מקדימה של התמונות באלבום. הרמה של האצבע מהמסך תפתח את האלבום על כל המסך, ובחירה בתמונה תעבור למצב מצגת תמונות, כאשר ניתן לעבור בין התמונות בתנועות משיכה לצדדים, ואף לדלג על מאות תמונות בקלות על "ציר הזמן" של התיקייה, המוצג בתחתית המסך
האייפאד מגיע עם כונן פלאש בשלושה נפחים: הגרסא הבסיסית עם 16GB עולה 500 דולר, 32 גיגה עולים 600 דולר ו-64 גיגה עולים 700 דולר. כל זה למכשיר עם גישת אינטרנט WiFi. אם תרצו גם גישה לאינטרנט סלולארי תצטרכו להוסיף למחיר המכשיר 130 דולר, ולרכוש ישירות מאפל תוכנית גלישה. מאחר והרכישה מתבצעת מאפל ולא מחברת סלולאר, המחיר משולם מראש, ולא בתשלום חודשי. מחיר חבילת גלישה חודשית של 250 מגה הוא 15 דולרים, בעוד גלישה ללא הגבלה עולה 30 דולרים.
ומה חסר?
אז קודם כל: בתור גרסא מוגדלת של האייפון, גם ה-iPad לא מסוגל להריץ מספר יישומים במקביל; המעבד שלו, למרות היעילות האנרגטית, הוא מעבד של סמארטפון; אין בו פלאש, כך שחוויית הגלישה הפנומנאלית לא תכלול צפייה בסרטונים (צפיה ביו-טיוב אפשרית בזכות יישום חיצוני מיוחד בלבד); למרות שיש דגם עם קליטה סלולארית, המכשיר לא מכיל שום יכולת סלולארית שהיא: לא שיחות, לא שיחות וידאו ולא שום דבר אחר; בניגוד לרוב השמועות, אין למכשיר מצלמה קדמית - או מצלמה בכלל. אי אפשר לצלם תמונות, אי אפשר לצלם וידאו. כלום.
להיות הבעלים של אביזר של אפל נחשב בעיני רבים לזכות גדולה. אפילו כאשר מתגלות תקלות, מתגאים הלקוחות של אפל בכך שהם מקבלים מהחברה שירות אישי - תמורת מחיר מופרז. אם אתם לא מאמינים לי, רק נסו לצפות בפרק האחרון של "שידורי הניסיון", ותיווחכו בעצמכם לסגידה העיוורת של יוסי תגורי לשירות המעולה שהוא קיבל תמורת סכום מטורף של מאות דולרים (או כמו שמציין שם ליאור צורף - בסכום הזה אפשר היה לקנות מחשב נטבוק חדש).
אבל לפעמים נדמה שלא מדובר רק בסגידה, אלא באדישות מוחלטת של ה-Fanboys (כינוי למושבעי אפל) לכל גורם אחר מלבד המכשירים של אותה חברה נודעת-לשמצה.
כך קרה בזמן האחרון עם ה-Magic Mouse - עכבר המולטי-טאצ` המבוקש שהוציאה החברה בסוף 2009. קונים רבים דיווחו כי מייד לאחר חיבור העכבר המאוד-לא-ארגונומי למחשביהם, החלו מקלדות האפל האלחוטיות שלהם לרוקן סוללות AA בקצב של זוג ליום. ככל שהתקרב שיאה של עונת החגים והמתנות, הגיעו יותר ויותר דיווחים כאלה. הפורומים של אפל הוצפו בתלונות של משתמשים על הבעיה.
המקור לבלגן, לפי הרג`יסטר, הוא בלבול שגורם מנגנון תקשורת הבלוטות` של העכבר החדש לשכנו שבמקלדת. השעון האחראי להפעיל ולכבות את רכיב התקשורת בתדר קבוע יוצא מדעתו ושוכח לכבות את המשדר, וכך התקן החסכוני בחשמל בדרך-כלל הופך לזולל אנרגיה.
אבל חובבי התפוח לא התבלבלו לרגע, ובין כל המתלוננים בפורום נראה שלא נמצא אפילו אחד שהודה כי ויתר על השימוש בעכבר עד לתיקון הבעיה - כולם פשוט המשיכו להחליף סוללות כל יום עד שאפל סיפקה להם מקלדות חדשות שלא מתבלבלות מנוכחותו של החבר המגניב החדש, או עד שהם קנו אחת מכספם.
תנו לי להתחיל את שנת 2010 בגאדג`ט שיצא השבוע בסין, אך מעלה תקוות ותהיות באשר לעתיד ענפי מכשירי המחשוב הזעירים:
חברת SmartDevices הסינית, המייצרת סדרת מכשירי MID (ראשי תיבות: מכשיר אינטרנט נייד) בשם SmartQ, התחילה לשווק לאחרונה את דגם ה-V5 החדש שלה. מדובר במכשיר עם מפרט מרשים למדי, כולל מעבד ARM11 (סמסונג) במהירות 600 מגה-הרץ, 256 מגה-בייט זיכרון DDR2, האצת 3D בעזרת חומרה, 2 גיגה-בייט אחסון פנימי, חריץ הרחבה לכרטיסי SD/SDHC בגודל של עד 32 גיגה-בייטים, חריץ USB, יציאות AV ו-Mini-HDMI לנגינת וידאו ב-HD על מכשיר טלוויזיה או מסך חיצוני, רמקול סטריאו מובנה, מסך מגע בגודל 4.3 אינצ` וברזולוציית WVGA (800 על 480 פיקסלים) וגישה לאינטרנט באמצעות WiFi או תקשורת בלוטות` עם מכשירים בעלי גישה לאינטרנט סלולארי.
כמובן שהוא תומך בקבצי אודיו, וידאו, תמונות ומסמכים בפורמטים הנפוצים, וכולל גם דפדפן אינטרנט ויישום צ`ט תואם MSN, GoogleTalk ועוד.
אבל הדבר הבאמת מרשים הוא שהמכשיר, שמחירו 1099 יואן (כ-610 שקלים), מגיע עם לא פחות מ-3 מערכות הפעלה: Windows CE, אובונטו (לינוקס) וגם אנדרואיד.
השמועות אומרות ששימוש באנדרואיד מקנה אתחול מהיר וגלישה חלקה, אך רק בשתי המערכות האחרות אפשר לצפות בסרטונים מיו-טיוב.
השאלה האמתית היא מתי יימכר המכשיר מחוץ לסין (בארה"ב כבר ראו אותו באיזו חנות-רשת קיקיונית), והאם זהו תחילתו של עידן בו נגני מולטימדיה ניידים במחיר סביר ינסו לרשת את מקומם של המחשבים הניידים, כפי שעשו ה-Netbooks בשנתיים האחרונות.
