בזמן האחרון נראה שיש פחות ופחות דברים טובים לומר על שירות המפות של גוגל. החל מצנזור מפת ישראל בסלולאר, דרך השירותים המתחרים שכבר עולים על גוגל בכמעט כל מובן אפשרי וכלה בהסתבכויות שירות "מראה רחוב" - גוגל ראתה הרבה יותר מדי מורת-רוח מהשירות שלה בשנה האחרונה.
אתמול היא עשתה צעד קטן לשיפור המצב, כאשר הציגה תת-שירות חדש: מעכשיו תוכלו לקבל ב-Google Maps לא רק הוראות נהיגה, הליכה ונסיעה בתחבורה ציבורית, אלא גם הוראות דיווש. בתפריט הוראות ההגעה ממקום למקום יוכלו רוכבי אופניים מושבעים לבחור ב-Bicycling, ולקבל הכוונה עם דגש על דרכים ידידותיות לדיווש, כמו שבילים או רחובות עם נתיבים מיוחדים. זמני הגעה משוערים מחושבים לפי כמות העליות והעייפות לאורך הרכיבה, וניתנת עדיפות לדרכים הנמנעות מעליות מעייפות. כמו כן, עם בקשת האפשרות להכוונת רכיבה משתנה כל המפה כולה וכל רחוב מסומן לפי מידת הידידותיות שלו לאופניים - כך שתוכלו לשנות את המסלול המוצע תוך התחשבות בתוואי הדרך.
כמובן שכמו כל מוצר גוגלי, גם המפות הידידותיות לרוכבים זמינות כרגע רק בארה"ב, וגם שם תמצאו אותן רק בערים גדולות (נכון לרגע זה). בנוסף, לא תומכת שכבת שבילי האופניים בשירות המפות הסלולארי של החברה, כך שתצטרכו לקבוע את המסלול מהמחשב בבית או במשרד ולזכור אותו בעל-פה. אך בהנחה שבעתיד שתי הבעיות הללו ייפתרו, בהחלט מדובר בשירות ששווה לשים אליו לב.
גוגל, החברה שהפכה לשם שני לחיפוש ברשת, חשפה השבוע כי היא מתאימה כחמישית מהחיפושים המתבצעים ברחבי העולם למשתמשים ספציפיים.
במשך שנים נהגה החברה לבסס את תוצאות החיפוש על היבשת בה ממוקם המשתמש, ובשלב מאוחר יותר עברה להתאים תוצאות לפי מדינות ספציפיות (טרנד שהחל ממדינות שדרשו צנזורה, כגון סין). השבוע, בוועידת Search Marketing Expo בסנטה-קלרה (סקופ: מחר - ראשון - ייערך כנס של הוועידה גם בירושלים), אמר בראיין הורלינג מצוות החיפוש המותאם בגוגל כי אחד מכל חמישה חיפושים המתבצעים היום בגוגל עובר התאמה לפי מיקום המשתמש, הסטוריית הגלישה שלו או אפילו אנשי הקשר שלו.
הסטטיסטיקה הזו לא כוללת בתוכה את כמות החיפושים המותאמים למדינות. למשל: כל מי שמחפש מילות מפתח מסויימות בגוגל יופנה אוטומטית לתוצאות המותאמות למדינה ולשפה. אך אלו לא תוצאות מותאמות אישית, ולכן הן קיימות הרבה יותר ומטרידות הרבה פחות. מה שאמור להדיר שינה מעינינו הוא ההודאה לפיה גוגל מרגלת אחרי המשתמשים במגוון דרכים: הורלינג הודה כי בניגוד למצב בעבר, בו הסתמכה גוגל על פעילות של משתמשים רשומים כדי להתאים להם את תוצאות החיפוש, כיום היא עושה זאת גם עם משתמשים שכלל אינם רשומים לשירות (או שאינם מחוברים אליו), בעזרת קריאת קבצי ה"עוגיות" של הדפדפן - חדירה חמורה לפרטיות, מאחר ומדובר במידע שמאוחסן על המחשב הפרטי, ולא מידע שנמסר מרצון לשרת ציבורי. כמו כן אמר הורלינג כי אצל משתמשים רשומים ניתנת עדיפות לתוצאות שקשורות למעגל אנשי הקשר שלהם בג'ימייל (למשל: תוצאה מבלוג שמקושר לאותו חשבון בגוגל כמו אחד מהאנשים בספר הכתובות או ב'באזז'). הסוג השלישי של התאמה אישית מדאיג פחות, מאחר ומדובר בסך הכל בשכלול התוצאות מבוססות המיקום מרמת דיוק של מדינה לרמת דיוק של עיר.
מצד שני, סיפר המתכנת הגוגלר כי המנוע נמנע משינויים גדולים מדי בתוצאות בין אדם לאדם, משתי סיבות: "ראשית, כאשר יש לנו מידע על המשתמש, בדרך כלל מושא החיפוש שלו נוטה להיות ברור למדי. שנית, אנחנו לא תמיד צודקים, למרות הניסיון להתאים הכל להקשר". לא רק שמדובר במשפט עם שתי סתירות פנימיות לפחות, אלא שמדובר בתירוץ עלוב וצדקני לפיו חדירה לפרטיות היא כביכול עזרה גדולה לעולם.
גורם נוסף שמודאג מטרנד ההתאמה האישית הוא מומחי SEO (מיטיבי חיפוש, או משהוא כזה) - אנשים שמקצועם לעזור לאתרים לקדם את עצמם במנועי החיפוש. הם טוענים, ובצדק, שהתאמה אישית של התוצאות לכל משתמש הופכת את עבודתם לבלתי רלוונטית, משום שכל משתמש יקבל תוצאות אחרות לאותו חיפוש. בתגובה אומרת גוגל שבמקום להתרכז בקידום אתרים בגוגל, צריכים מנהלי האתרים להתרכז בלבנות אתרים ידידותיים לקהלים ספציפיים. מי שצריך ליהנות מהאתר הוא לא גוגל, אלא המשתמש. אמירה נכונה למדי, אך בהתחשב במדיניות שנוקטת גוגל בעניין, אולי היה עדיף שתמשיך לסגוד לעצמה ולא תטריד את המשתמשים.
לפני מעט יותר מחודש דנו כאן אודות הגנת המשחקים החדשה של Ubisoft, שמחייבת חיבור מתמשך לאינטרנט ושומרת את כל המשחקים על שרת החברה. המגיב רן בר-זיק כתב אז שמשמעות הדבר הוא שכאשר תיפרץ ההגנה - וזו רק שאלה של זמן - "דווקא לאלו שיורידו את המשחק באופן פירטי יהיה הרבה יותר קל ונעים לשחק מאלו שרכשו את המשחק באופן חוקי". בזמנו עניתי לתגובתו בסקפטיות, אך המציאות עולה, כרגיל, כמעט על כל דימיון (במקרה זה: הדמיון שלי).
השבוע יצאו שני המשחקים הראשונים בעלי הגנת ה-DRM מבוססת-הרשת של יוביסופט, Assassin's Creed 2 ו-Silent Hunter 5, ונפרצו תוך פחות מ-24 שעות. צוות ההאקרים הידוע בשם SKiDROW הוציא גרסאות פיראטיות של המשחקים פחות מיממה לאחר שחרורם. במסמך המצורף לקובצי התמונה (ISO) הפיראטיים הסביר הצוות כמה קל לעקוף את הגנת השמירה באינטרנט בעזרת הקראק שלהם, שעובד בדיוק כמו קראקים מסורתיים, שמחליפים את קובץ ההפעלה של המשחק ועוד כמה קבצים קריטיים בכאלו שבהם ההגנות לא מופעלות.
תחילה הכחישה יוביסופט את האפשרות שההגנה החדשה שלה נפלה כה מהר, אך אתמול, בעקבות התפשטות השמועה, הגיבה החברה בהצהרה נוסח "אנא דעו כי השמועה אינה נכונה, ולמרות שגרסא פיראטית כפי שנטען עשויה להיראות שלמה בהפעלה הראשונה, כל שחקן שיוריד גרסא פרוצה יגלה שהיא אינה שלמה".
אך אתר InfoAddict מציין כי התגובה של Ubisoft "אינה מחזיקה מים" (כך הניסוח באנגלית), מאחר ורק לפני שבוע, בראיון עם PC Gamer, ענה נציג החברה לשאלה כיצד יוכלו הקונים להמשיך לשחק במשחקים אם וכאשר תסגור יוביסופט את השרתים בתשובה "אם, מאיזושהיא סיבה - וזו לא התוכנית - כל השרתים של משחק כלשהוא 'ילכו' יום אחד, נשחרר עדכון שיאפשר לשחק את המשחקים ללא צורך בקשר עם השרת". במלים אחרות: אם החברה יכולה לשחרר עדכון קטן שמשחרר את ההגנה במקרה הצורך, יכולים האקרים לשחרר "תיקון" כזה כבר עכשיו.
התוצאה של העניין היא שבדיוק כפי שניבא בר-זיק, מי שיוריד את המשחק בגרסתו הפרוצה יהנה מחוויית משחק טובה יותר ממי שרכש אותו כחוק - אירוניה שלא חמקה מעיניהם של חברי SKiDROW, שמסיימים את הוראות התקנת הפריצה שלהם במשפט "עזרו לחברות שמהמשחקים שלהם אתם באמת נהנים!".
גוגל לא מרוצה מיחסי הכוחות המתערערים בינה לבין מייקרוסופט. העובדה שלאחרונה נראה כי מייקרוסופט זוכה באהדה יחצ"נית בעוד גוגל מאבדת אותה מטרידה מאוד את אנשי Mountain-View. לכן הם מנסים להתרכז בימים אלה יותר בשיפור שירותיהם הקיימים ופחות בפריצות-דרך מדומות ושנויות במחלוקת דוגמת Buzz הכושל.
אתמול השיקה גוגל שיפור שנועד להתחרות ישירות במייקרוסופט, ובתופעה מתוצרתה שהחלה כנראה את תזוזת המטוטלת - Photosynth. הטכנולוגיה המאפשרת למשתמשי Bing Maps לצפות בכל מקום על פני הגלובוס דרך מודלים תלת-ממדיים המורכבים מתמונות שהעלו הגולשים ל-Photosynth (וגם לפליקר, בגרסת ההדגמה האחרונה) הקנתה אהדה רבה לשירות המפות של מייקרוסופט. עכשיו יכולים גם משתמשי Google Maps לצפות בכל מקום בעולם מכל זווית שתמונה שלה נמצאת באינטרנט - או לפחות בשירותי אחסון התמונות של גוגל - Picasa ו-Panoramio - ושירות אחסון התמונות של יאהו, Flickr.
התמונות נגישות מתוך שירות Street-View ע"י אייקון המפעיל את תצוגת תמונות הגולשים. לאחר הלחיצה, יופיעו עשרות עיגולים אפורים על המסך, האמורים לציין את זוויות הצפייה השונות. הבעיה היא שבניגוד לרושם המתקבל מסרטון ההדגמה הערוך למשעי, ניתוח התלת-ממד של גוגל רחוק מלהיות אמין, ותמונות נכנסות אחת בשניה בצורה עקומה ומבלבלת. גם זמן התגובה של השירות של גוגל ארוך יותר מזה של מייקרוסופט, והעובדה שהתמונות נמצאות על אותו מודל גיאוגרפי עם תמונות ה-Street-View המקוריות מונעות שילוב של תמונות במקומות נידחים שאליהם מכוניות הצילום של גוגל טרם הגיעו - ישראל, למשל. הייתרון היחיד הוא שהאפשרות החדשה במפות של גוגל מבוססת על פלאש, בניגוד ל-Photosynth הדורשת התקנה של Silverlight - המתחרה המייקרוסופטי לפלאש.
בשורה התחתונה: מעט מדי, מאוחר מדי.

למקרה שישנתם בחודשיים האחרונים, אני רוצה לעדכן אתכם: קרב מחשבי הלוח (טאבלטים) כבר בעיצומו. אפל טוענת לכתר, דל מתגרה על ימין ועל שמאל ו-HP מקווה שהמכשיר שלה יכבוש את השוק פשוט מכיוון והוא היחיד עד עתה המריץ את מערכת ההפעלה Windows 7, ממש כמו מחשב ביתי. גם ה-JooJoo, שאמור להיות הטאבלט הזול והפשוט ביותר, מקווה לכבוש נתח משמעותי בשוק הבתולי. אך בין כל אלה צץ פתאום מכשיר שנראה כמו אלטרנטיבה לא רעה למי שמאס בחברות גדולות מדי שרק נלחמות אחת בשניה, ולא נשאר להן זמן להשקיע במוצרים תכליתיים.
ה-iLet Mini HAL של חברת Haleron Technologies הוא ככל הנראה הטאבלט הראשון שממש יגיע לידיהם של הקונים. המשלוח שלו מתחיל מחר (1 במרץ), ומחירו 200 דולר בלבד. תמורת המחיר הזה תקבלו מעין שילוב בין קורא אלקטרוני ל-MID (מכשיר אינטרנט נייד): מעבד VIA ARM במהירות 600MHz (באייפון זה לא הפריע לכם), מסך מגע רזיסטיבי בגודל 7 אינצ' וברזולוציית WVGA (800x480), 128 מגה זיכרון DDR2, 2 גיגה-בייט אחסון פלאש מובנה, חריצי הרחבה USB (שניים) ו-SDHC (עד 32 גיגה) ו-10 גיגה-בייט אחסון מבוסס רשת בשירות iConnect של החברה. לאינטרנט מתחבר המכשיר בכבל Ethernet, WiFi בתת-תקנים B ו-G או רשת סלולארית מהדור השלישי.
על גב המפרט הזה רצה מערכת ההפעלה Ocean המבוססת על Android של גוגל ומאפשרת למשתמשים להוריד כל יישום התואם למערכת הפופולארית. היא מכילה תמיכה בקבצי אודיו בפורמט MP3, קבצי וידאו במספר פורמטים (לא פורט אילו), קבצי תמונות, קבצי אופיס וספרים אלקטרוניים.
המכשיר מכיל גם שקעים לאוזניות ומיקרופון, רמקול מובנה וחיי סוללה מפעימים של 16 שעות שימוש ו-72 שעות המתנה. עם אחריות לשנה בנוסף ליכולות המעניינות, נראה שמדובר בהצעה מפתה עבור אנשים שלא רוצים את מערכות ההפעלה הכבדות של הטאבלטים היקרים אך לא מוכנים גם לשלם ביוקר על תפוח.
עדכון, 1.3.2010 16:00:
גולש באתר Pocketables, העונה לשם בראד, מספר כי לפני חודש, בניסיון לאשר את ייצור המכשיר הזה, הוא יצר קשר עם החברה הצרפתית שעיצבה את המכשיר שבתמונת ההדמיה שלפניכם. הם אמרו לו כי הם אכן מוכרים את העיצוב לייצור בחו"ל, אך כששאל על חברה בשם Haleron - ענו לו שמעולם לא שמעו עליה, ולא מכרו לה שום עיצוב.
בראד, שמלכתחילה היה חשדני, התקדם בחקירה ובדק מי הבעלים של הדומיין haleron.com. הוא גילה כי הוא שייך לחברה ששוכנת לכאורה בבניין מגורים בג'ורג'יה, ומנכ"לה עמד מאחורי מספר חברות כושלות, ואף הגיש טופס פשיטת רגל. בהתבסס על העובדות הללו, אין מנוס מלהסיק ש-Haleron היא תרמית.
באופן מעניין, אגב, דווקא היום נחשף מכשיר אמיתי של החברה הצרפתית שעיצבה את המכשיר - eviGroup. פרטים בהמשך.
לפני כשלושה שבועות לעגנו קצת לחברת המשחקים Ubisoft על הניסיון החדש שלה להילחם בפיראטיות ע"י כפיית חיבור לאינטרנט כל זמן המשחק. עכשיו הגיע תורה של סוני לחשוף הגנה מבוססת-רשת למשחקים שלה, אך בהבדל משמעותי.
השבוע הוציאה סוני את המשחק השלישי בסדרת SOCOM: Fireteam Bravo לקונסולת ה-PSP. המשחק מצוייד לראשונה ביכולת משחק רב-משתתפים ברשת, אך איתו מגיעה הגנה חדשה נגד פיראטיות: משתמש שרוצה לשחק עם חברים או משתמשים אחרים ברשת ה-PlayStation Network יחוייב לרשום קודם את עותק המשחק מול שרתי סוני.
משתמש שיקנה את המשחק על דיסק UMD יצטרך להקליד קוד אימות המופיע על גבי האריזה, בעוד עותקים של המשחק שייקנו בהורדה ישירה דרך PlayStation Store יאומתו אוטומטית בכל חיבור לרשת. אם יגלה השרת שעותק המשחק כבר אומת ממכשיר PSP אחר (למשל: במקרה של רכישת עותק משומש) - הגישה למשחק ברשת תיחסם. משתמש שיקנה עותק משומש של המשחק או יחליף מכשיר וירצה לשחק ברשת, יוכל לשלם 20 דולרים ולקבל קוד אימות חדש.
בראיון לאתר הגיימינג IGN אמר ג'ון קוֹלר, מנהל שיווק החומרה בחטיבת הבידור הממוחשב של סוני באמריקה, כי מערכת ההגנה החדשה הינה נסיונית, ולחברה אין כרגע תוכניות להכניסה למשחקים נוספים. הוא אמר כי בניגוד לשיטת ההגנה החדשה של Ubisoft, שעוררה ביקורות קטלניות על כפיית החיבור התמידי לשרתי החברה כדי לשחק, הגישה של סוני דווקא צפויה להתקבל בחיוב בקרב גיימרים. זאת מכיוון והיא תשפר את חוויית המשחק (ע"י מניעת "גניבת" רוחב-פס בשרת המשחק ע"י שחקנים פיראטיים).
הטקטיקה של סוני מאפשרת לשחקנים חוקיים ליהנות מחוויית משחק עשירה יותר, מבלי להכניס אותם לפיקוח נוסח האח-הגדול. כך יוכלו כל השחקנים, חוקיים ופיראטיים, ליהנות מחוויית המשחק הבסיסית, כאשר התכונה החדשנית ביותר - משחק מרובה משתתפים ברשת - נשמרת לאלו הראשונים.
"כאלה אנחנו: מצד אחד משאירים אורות דלוקים בבית כשאנו יוצאים לחופשה, ומצד שני מספרים לכל האינטרנט וגיסתו שאנחנו לא בבית". כך (בתרגום חופשי) מסבירים שלושה סטודנטים הולנדים מדוע הקימו את האתר עם השם המפחיד Please Rob Me ("אנא שדוד אותי").
האתר, שצץ ברשת בסך הכל אתמול (שלישי) ב-2:25 בצהריים בדיוק (שעון ישראל), הוא בעצם דף חיפוש בטוויטר, המציג את תוצאות החיפוש לציוצים המאזכרים את המשחק מבוסס המיקום FourSquare.
FourSquare הוא יישום רשת המשלב משחק אינטראקטיבי ורשת חברתית. כל אדם המצוייד במכשיר סלולארי ליידע את השירות בכל פעם שהוא מגיע למקום כלשהוא (באמצעות SMS או ע"י יישום למכשירים בעלי GPS), ולקבל "נקודות" על נוכחות במקומות מסויימים בזמנים מסויימים. למשל: אם אחד השחקנים נכנס לאותו בית קפה יותר מכל אדם אחר בחישוב יומי (כלומר: רק ביקור יומי אחד במקום נספר), הוא מוכתר ל"ראש העיר" של אותו מקום, עד שמשתמש אחר יקבל את התואר.
הבעיה מתחילה מהעובדה שהשירות מאפשר ומדרבן את המשתמשים לשתף את מיקומם בזמן אמת באמצעות פייסבוק וטוויטר. כך, בעצם, רואה כל העולם מתי כל אחד מהמשתמשים נמצא מחוץ לביתו - מה שמהווה קריאה של ממש לפורצים. ואם זה לא מספיק, משתמשים רבים מגיעים לביתם של חבריהם ומעדכנים בשירות - ודרכו גם ברשתות החברתיות - את הכתובת, כך שמקום מגוריו של אדם עשויה להיחשף בניגוד לרצונו ע"י חבריו הנלהבים.
שלושה סטודנטים הולנדים החליטו שהם חייבים להעלות את המודעות לפרצת הפרטיות שמהווה השימוש הנלהב בשירותי שיתוף מיקום. השלושה הקימו את אתר Please Rob Me, המציג את כל עדכוני המיקום של משתמשי FourSquare תחת הכותרת "רישום של כל הבתים הריקים שם בחוץ", תוך שהוא שולח המוני התראות למשתמשים ש"נתפסו על חם", תחילה בנוסח "אני חושב ש____ עזב את הבית והלך ל____", ששונה היום (רביעי) בצהריים ל"שלום ____, שמך צץ כרגע באתרנו. אנא קרא את הסבר ה'למה'!". בעמוד ההסבר הם שוטחים את טענותיהם נגד השיתוף הציבורי המופרז, וקוראים למשתמשים לחשוב על הסכנות שבשיתוף מיקומם באינטרנט, ולסטור לכל חבר שממהר לשלוף את הטלפון בכניסה לביתם כדי לוודא שהוא יוכתר כ"ראש העיר" שלו.
האתר מעלה תהיות על כל טרנד הרשתות החברתיות: רק לפני כמה שנים היו רוב האנשים משתמשים ברשת בשמות בדויים בלבד. אך הופעתם של אתרים כגון פייסבוק וטוויטר עוררה - או לפחות זירזה - תהליך במהלכו עלתה רמת המוכנות של אנשים לשתף מידע אישי באינטרנט. אנשים החלו להשתמש בשמותיהם האמיתיים, להעלות תמונות וסרטונים של עצמם לאתרי שיתוף, ולבסוף גם לדווח לעולם היכן הם נמצאים ולעודד זרים מוחלטים לגשת אליהם במקומות ציבוריים ואף בביתם. השאלה שיש לשאול - וטוב שיש מי ששואל אותה בצורה רטורית כזו - היא האם לא עברנו את הגבול בין "רשת חברתית" ל"הרשת".
תעשיית המוסיקה נמצאת במשבר ארוך. מזה כמה שנים חברות התקליטים (שימו לב לשם) נלחמות בהורדות מוסיקה פיראטיות ברשת, אך טרם הצליחו לגבש מודל מוצלח כלשהוא שימשוך את הלקוחות חזרה לתשלום על מוסיקה ברשת. החברה היחידה עד היום שהצליחה לבנות עסק ארוך-טווח ממוסיקה היא דווקא אפל, שאינה קשורה לתחום המוסיקה אלא רק משווקת אותו.
בשבוע האחרון יצאו שתי חברות גדולות בהצהרות גרנדיוזיות למדי שמזכירות לנו, שוב, עד כמה קשה להיות קפיטליסט מצליח בעולם האינטרנט.
הראשונה בתור היא Warner Music Group, שמנכ"לה אדגר ברונפמן (ג'וניור) הכריז בשבוע שעבר כי הוא וחברתו לא יתמכו בעתיד בשירותים המאפשרים ללקוחות להאזין למוסיקה חינם דרך האינטרנט, כגון Spotify או Last.fm. השירותים הללו מאפשרים לגולשים להאזין לשירים בחינם, ולרכוש אותם אם הם חפצים בקובץ (מוגן DRM, כמובן) שיהיה ברשותם. ברונפמן אמר כי הוא סבור שרק מודל של תשלום קבוע יכול להועיל לתעשייה, שכן "מספר הלקוחות הפוטנציאליים המוכנים לשלם סכום חודשי קבוע גדול לעין שיעור ממספר הגולשים המשלמים על מוסיקה שכבר האזינו לה בלי לשלם". הרבה מקורות חדשותיים הסיקו מכך כי ברונפמן מתכוון לבטל את חוזי ההפצה הקיימים של וורנר עם שירותים דוגמת אלו שהוזכרו, אך למעשה הוא לא אמר על כך ולו מילה אחת. אבל אין בכך כל תימה, שכן רק אם היתה וורנר מכריזה על מודל עסקי חלופי חדש למכירת שירים ברשת היתה יכולה הקבוצה להרשות לעצמה לבטל את חוזי ההפצה עם השירותים "חסרי העתיד". הבעיה היא שאף חברת מוסיקה עוד לא הציגה הוכחות של ממש לכך שמכירת מוסיקה ברשת ללא הצעות חינם משתלמת כלכלית.
כאילו כדי להוכיח את הטענות נגד הניסיון העלוב של מנכ"ל וורנר, ממש באותו יום הודיעה חברת Real Networks (המוכרת לכולנו כיוצרת RealPlayer) על התנתקות חד-צדדית מ-Rhapsody. ראפסודי היא חנות המוסיקה המקוונת של ריל, והיא היתה הראשונה להציע מוסיקה זורמת מהאינטרנט לפי דרישה - ללקוחות שמשלמים סכום חודשי קבוע של 15 דולר, בנוסף למחיר הורדות השירים כקבצי MP3 (מוגני DRM, כמובן). עכשיו הודיעו ריל ו-MTV (או ליתר דיוק: Viacom, הבעלים של MTV) כי הן מוכרות את מניות השליטה בשירות (כרגע הן מחזיקות ב-51% ו-49% בהתאמה) והופכות אותו לחברה עצמאית. ריל ו-ויאקום עייפו מניהול חנות המוסיקה המדשדשת, המוכיחה כי מכירת מוסיקה תמורת מנוי אינה עסק מוצלח במיוחד, והן מוכנות לעשות הרבה כדי להיפטר מהבעלות עליה - או במספרים: ריל תשקיע 18 מיליון דולר במהלך, ו-ויאקום תעניק לפרוייקט פרסום בשווי 33 מיליון דולר - ככל הנראה בעיקר ברשת הטלוויזיה המוסיקלית שלה.
ואם אתם צריכים עוד הוכחה לכך שרכישת מוסיקה ברשת לא מצאה עדיין את שביל הזהב - אני מוכן להפנות אתכם לאדם שינסה להסביר לכם למה הוא עדיין מזמין באינטרנט דווקא דיסקים במשלוח-דואר.
מזה כמה שנים נמתחת ביקורת קשה ונוקבת על גוגל וחברות אחרות, המרגלות אחר הרגלי הגלישה שלנו במטרה "להתאים" לנו פרסומות המתבססות על האתרים בהם אנו גולשים, החיפושים שאנו מבצעים, המיילים שאנו שולחים ועוד. ארגונים המוקדשים להגנה על זכויות הפרטיות (או הפרט, או איך שלא תקראו לזה), המקבלים רוח גבית מכתבי טכנולוגיה רבים ואזכורים חוזרים ונשנים של "1984", טוענים שהחברות לא משאירות למשתמש חיי-רשת פרטיים, ודורשים לתת לגולשים אפשרויות לשיטוט אינטרנטי שאינו נרשם ומקוטלג ב"תיקו האישי". מצד שני, החברות האחראיות לפרסום באינטרנט שואפות כל העת לדעת עלינו יותר ויותר.
עכשיו נראה שהחברה הראשונה שמצאה דרך טובה לרקוד על כל החתונות היא דווקא "יאהו!" הדועכת. אתמול פרסם הרג'יסטר כי יאהו פצחה לאחרונה בתוכנית חדשה בשם Consumer Connect, במסגרתה היא משתפת פעולה עם חברת כרטיסי אשראי בריטית, כדי להתאים לגולשים במדינה פרסומות לא רק לפי הרגלי הגלישה שלהם, אלא גם לפי הרגלי הקנייה שלהם בחנויות שאליהן הם מגיעים פיזית.
חברת כרטיסי האשראי/מועדון Nectar, שנוסדה ב-2002 ומעניקה לבעלי הכרטיסים הטבות בחברות קמעונאות בריטיות גדולות כמו רשת הסופרמרקטים Sainsbury, חברת האשראי "אמריקן אקספרס" וחברת הדלק הלאומית British Petruleum, תקשר את מאגר המידע של לקוחותיה עם זה של יאהו, ותאפשר לחברת האינטרנט להתאים לגולשים פרסומות לפי רכישות שביצעו מחוץ לרשת וגם לנטר את יעילותם של קמפיינים פרסומיים במודעותיה.
במבט ראשון נשמעת התוכנית של יאהו ונקטר כרֶשע גמור - מרגלים אחרי אנשים לא רק ברשת, אלא מחוצה לה! אבל כאן מגיע הפרט המעניין: יאהו לא כופה על משתמשיה את התוכנית. לא רק שהיא לא כופה עליהם את העניין, אלא שמשתמשים חייבים לבקש להירשם לשירות כדי לראות את המודעות המסתמכות על רכישותיהם בכרטיס ה"נקטר". משתמשים שמצטרפים לתוכנית יכולים גם לבחור להחביא את המידע האישי שלהם, המוכרח להימצא במאגר האשראי, מיאהו, ולגלוש בפרופילים "אנונימיים" או בדויים כך שרק חברת האשראי יודעת מה הם רוכשים, ויאהו לא יכולה בעצם לדעת מי המשתמש בפניו מוצגות המודעות. כך נפתרת בעיית הפרטיות המתגלמת בשאלה "למה חברת הפרסום באינטרנט צריכה לדעת שקניתי ויאגרה?".
בינתיים עושה רושם שהפרוייקט פופולארי ומקובל מאוד בקרב הציבור האנגלי. בימים הספורים שעברו מפתיחת התוכנית כבר נרשמו אליה כ-20,000 ממשתמשי יאהו בממלכה המאוחדת. אין ספק שחלקם הצטרפו עקב פיתוי בדמות נקודות בונוס שהעניקה "נקטר" לנרשמים, אך נראה כי השירות קוסם ללקוחות גם בגלל ההבטחה שהוא טומן לפרסומות אקטואליות יותר, המכירות את המשתמש בלי לעקוב אחריו בדרך נוספת מלבד כרטיס האשראי (שהרי נמצא במעקב מעשרות סיבות).
החברה הראשונה שצפויה להשתמש בשירות בכיוון ההפוך - כדי למדוד כמה מצופי הפרסומות שלה הלכו וקנו את מוצריה - תהיה יצרנית השוקולד קדבורי.
בשבוע שעבר אירחה סיאטל את כנס TED 2010, במסגרתו העבירו מרצים נבחרים "שיחות" (Talks) בעניינים שונים. אחד הדוברים בוועידה היה בלייז אגוארה אי ארקאס, שהוא ללא ספק האדם היצירתי ביותר במייקרוסופט והאחראי המרכזי להצלחת שירות המפות החדש שלה. בלייז התחיל את דרכו כאחד מהוגי PhotoSynth - טכנולוגיה המאפשרת למחשב להרכיב מודל תלת-ממדי מתמונות דו-ממדיות שצולמו בסמיכות מקום - ויוצר Seadragon - טכנולוגיית וירטואליזציה המאפשרת את המעברים החלקים בין התמונות ה"תלת-ממדיות" בפוטוסינת'. ב-2006 רכשה מייקרוסופט את בלייז ואת החברה שבה יצר את שתי ההמצאות המשולבות הללו, וצירפה אותם ל-Microsoft Live Labs - הצוות היצירתי שלה.
ב-2007, מייד אחרי המעבר למייקרוסופט, הוזמן בלייז לכנס TED השנתי, שם הדגים בפעם הראשונה את המצאותיו. התגובות שעוררה הדגמת הסביבה התלת-ממדית המורכבת מתמונות סטילס בלבד היו חוויה בפני עצמה - לא כל יום רואים קהל של מאות אקדמאים ועיתונאים באולם אחד כאשר כולם שואפים אוויר בתדהמה ופוצחים במחיאות כפיים סוערות.
מאז עברו כשנתיים וחצי, ובלייז הספיק לעמוד בראש צוות הפיתוח של שירות המפות של מייקרוסופט, שהשתמש בטכנולוגיית ה-Seadragon שלו כדי להפוך את ה-Zooming והמעבר בין זוויות במפות לחלק ונעים לעין. לאחרונה סיקרתי כאן את החידושים האחרונים של הצוות שלו בשירות Bing Maps.
השנה הוא הוזמן להציג ב-TED חידוש נוסף מבית מדרשו, והצליח להדהים את הקהל מחדש. אגוארה הציג בנאומו את החידושים האחרונים שעומדת מייקרוסופט לשלב בעתיד הקרוב בשירות המפות שלה, וקריאות התדהמה ומחיאות הכפיים לא איחרו לבוא.
החידוש הראשון שהציג היה תוספת המשתמשת בטכנולוגיית הפוטוסינת' שלו כדי לשלב במפות תמונות שצולמו והועלו לאינטרנט ע"י אנשים פרטיים. עד היום הכיל שירות Bing Maps אפשרות אחת לצפות בערים באמצעות תמונות שנלקחו ע"י מכוניות של מייקרוסופט בשיטה דומה ל"מראה רחוב" של גוגל, ואפשרות שניה (שנוספה רק לאחרונה) לצפות ב"סינת'ים" - כלומר: לקטים של תמונות שהועלו על ידי משתמשים לשירות ה-Photosynth שיצר מהם רקונסטרוקציות תלת-ממדיות - לפי מיקומם על המפה. התוספת החדשה לשירות המפות מאפשרת לשרת למצוא אוטומטית תמונות משירות השיתוף Flickr שמצויידות ב-GeoTags (מידע הממקם את התמונה על המפה לפי קואורדינטות GPS), ולשלב אותן בזמן אמת בסביבה התלת-ממדית של הרחובות, משל היה כל העולם Synth אחד גדול.
החידוש השלישי שהוצג בהדגמה היה השילוב של World Wide Telescope לתוך Bing Maps. שירות הטלסקופ, אותו השיקה מייקרוסופט לפני שנתיים, מקביל לשירות Google Sky, ומאפשר לצפות במפות הכוכבים כפי שהן נראות מכל מקום בעולם בכל רגע נתון. החידוש הוא שמייקרוסופט הצליחה לשלב את שני השירותים - מפות הארץ והשמים - באופן חלק, כך שניתן פשוט לעצור במקום כלשהוא במפת העולם, להסב את המבט למעלה, ומייד תופיע - ממש מעל הבניינים התלת-ממדיים - מפת הכוכבים לאותו מקום.
אבל החידוש שתפס את מרכז תשומת הלב היה הפריט שהסתתר מאחורי דלת מספר 2. מייד לאחר הדגמה של הדרך בה תמונות מפליקר מוצגות בתוך "מראה הרחוב" באופן תלת-ממדי מושלם כמעט, הלך בלייז על המפה הוירטואלית לשוק של סיאטל ונכנס לתוך השוק המקורה. בתמונות שצולמו ע"י מצלמת-תיק, זאת אומרת. כשהוא התמקם בפנים, בין החנויות, שלף הממציא טלפון סלולארי והתקשר מבמת כנס TED לעמיתיו שהתמקמו במקום בתיאום מראש - וביקש מהם להפעיל מצלמת וידאו מרושתת שהביאו איתם מהמעבדה. מייד כאשר הדליקו אנשי המעבדה את המצלמה, הופיע הוידאו על גבי תמונת השוק במפה הוירטואלית. השרת הזיז את תמונת הוידאו על פני תמונות הסטילס הרב-זוויתיות בשעה שהמצלמה הסתובבה בשטח, ופשוט שילב אותה ב"נוף" התלת-ממדי באופן מושלם. לאחר שנרגע הקהל מההיסטריה הסביר אגוארה שיכולת המציאות-המורחבת (Augmented Reality) המאוד-מתקדמת הזו מאפשרת להביא את העולם הביתה דרך מסך המחשב, או לחילופין ללכת בכיוון ההפוך ולהביא את מידע המפות למי שאין מושג איפה הוא נמצא אבל יש לו מכשיר עם מצלמה. מכיוון ועמיתיו למחקר הצחיקו את הקהל וגרמו לצנזור קטע מהסרטון לא נוכל לדעת מה עוד אמר בלייז על היישומים האפשריים לטכנולוגיה הזו, אבל אני בטוח שלכל אחד מכם, הקוראים, עולה בראש לפחות אפשרות אחת.
והנה הוידאו, שלהנאת משתמשי לינוקס משולב מיו-טיוב, ולא מאתר הכנס:
יצרנית כרטיסי ה-SIM הגרמנית Sagem Orga הכריזה לקראת תערוכת הסלולאר בברצלונה (המתחילה הערב) על שיתוף פעולה בינה לבין ענקית הסלולאר Telefonica. במסגרת שיתוף הפעולה תוצאנה החברות כרטיסי SIM חדשים בשם SIMFi. הכרטיסים החדשים, מסתבר, לא רק מסוגלים לנהל את כל ענייני השירות הסלולארי בתוך גוף בגודל 25x15x0.76 מילימטר - הם מכילים בנוסף לכל גם מודם WiFi מובנה.
החברות טוענות בהודעה לעיתונות כי כרטיסי ה-SIMFi תואמים לכל מכשיר דור 3 המשתמש בכרטיס USIM, והופכים אותם ל"נקודות חמות", עם אפשרות להגדיר אילו מכשירים יוכלו לגשת דרכם לרשת בדור השלישי - ממש כמו ראוטרים ביתיים.
נכון להיום, אמצעי הגישה הניידים ביותר לאינטרנט הם מחשבי הסמארטבוק והנטבוק. הבעיה היא שכדי להתחבר לרשתות הסלולאריות לגישה אינטרנטית הם צריכים מודמים מיוחדים עם מתאמים שונים, הדורשים שהמשתמש יגדיר אותם בתהליך ארוך ומסובך יחסית. כרטיסי הסים החדשים מאפשרים לכל טלפון דור 3 לשמש כמודם אלחוטי לאותם מחשבים זעירים. בכך מקוות שתי החברות להפיח חיים חדשים בתחומי המחשבים הזעירים המחוברים-תמיד.

אם יש ברשותכם מכשיר נייד עם מסך יחסית גדול, מערכת הפעלה יחסית משוכללת וקליטה יחסית סבירה, יש להניח שכבר מצאתם את עצמכם מנסים לגשת באמצעותו לאינטרנט מחוץ לבית. הבעיה היא שאף פעם אי אפשר לדעת איפה יש או אין קליטה של אינטרנט אלחוטי בטכנולוגיות השונות.
החברה הצרפתית Sensorly רוצה לעזור לכם. אבל בשביל זה תצטרכו גם לעזור לה. היישום החינמי שלה, הזמין כרגע למכשירי אנדרואיד ובהמשך יגיע גם לאייפון ול-Windows Mobile, מודד בהתמדה את עוצמת קליטת רשתות האינטנט השונות במיקומיכם המשתנים, ומדווח על התוצאות לשרת החברה. השרת מעבד את התוצאות המגיעות מכל המשתמשים למפות המציגות את אזורי הקליטה של רשתות שונות באמצעות עיגולים צבעוניים הממוקמים על מפות רגילות. כך תוכלו לדעת היכן בשכונתכם יש קליטה גבוהה של רשת דור שלישי סלולארית, או לברר איפה תוכלו לשבת עם הלפטופ ולגלוש ברשת WiFi חינמית בחופשה בחו"ל. היישום מאפשר גם תוספים, המראים את מפת הקליטה מנקודת מבט של הולך-רגל ברחוב. התוספים יעלו כסף, אך נכון לרגע זה הם מחולקים חינם לרגל ההשקה.
המפות מחולקות לשתי קטגוריות: סלולאריות ואינטרנטיות. מפה סלולארית מציגה בצבעים את איזורי הקליטה של רשתות GPRS (דור שני), EDGE (דור 2.5) ו-3G, ומפה אינטרנטית מציגה את רמות הקליטה של רשתות WiFi. המפות של סנסורלי מכילות כרגע כמות מידע מוגבלת יחסית, אך לשם כך מנסה החברה לפתות את המשתמשים עם הטבות-השקה כמו התוספים החינמיים. כך ייבנו מפות-הקליטה לכל העולם, ויותר אנשים יוכלו ליהנות מהאפשרות לאתר חיבור אינטרנט מהסוג המועדף בזמן אמת.
לפני כשבועיים וחצי דנו כאן בעתיד האינטרנט המהיר המופעל ע"י אור נראה, בעקבות הרשומה על הניסויים של סימנס הגרמנית. הקו המנחה של הדיון היה הקושי שביצירת "קשר-עין" ישיר ורציף בין כל מחשב לנורת-התקרה הקרובה בלי ששום עצם יפריע לתקשורת.
קצת יותר משבוע אחר-כך, מגיע מאוניברסיטת פנסילבניה בארה"ב פתרון אפשרי: במחלקה להנדסת חשמל באוניברסיטה פותחה שיטה דומה ל-VLC ("תקשורת בעזרת אור נראה") של סימנס, רק שהשיטה של הפנסילבנים נהנית מעליונות כפולה על פני עמיתתה הידועה: מצד אחד היא מהירה יותר, ומצד שני היא לא מחייבת קשר-עין ישיר.
השיטה, שלפי הידיעות בנושא נראה שטרם ניתן לה שם רשמי, לא משתמשת בנורות לד המותקנות בתיקרה, כמו VLC. במקום זה היא נעזרת בדיודת-לייזר - רכיב הממיר חשמל לאור - בתור משדר, ובדיודה קולטת אור - שעושה בדיוק את ההיפך - כמקלט. בשיטה זו הקשר הראותי בין המשדר למקלט לא חייב להיות ישיר, מאחר והרכיבים העדינים מסוגלים לקלוט גם את האור המוחזר מהקירות. לפי אחד הסטודנטים שהשתתף במחקר, ג`אריר פאדלוללה, מהירות השידור בטכנולוגיה זו עוברת את הגיגה-ביט לשניה (כלומר: בערך 125 מגה-בייט), וכל קיר שאינו שחור לחלוטין מחזיר את האור ומאפשר למקלט לקבל אותו כראוי.
הטכנולוגיה החדשה מאפשרת להתקין בכל חדר משדרים וקולטנים נפרדים, או לחבר כמה חדרים יחד בעזרת רשת של משדרים ומקלטים. כך היא מאפשרת לנצל את רוחב הפס בצורה מיטבית, כאשר חדר בלי חלונות מהווה סוג של רשת מוצפנת (פשוט אין אפשרות "לצותת" לשידור בתוכו מבחוץ), ותדר השידור בכל חדר מנוצל בנפרד, כך שלא נוצר עומס על טווח-תדרים מסויים. בנוסף, מאפשרת שיטת השידור מבוססת-האור להשתמש ברשת גם במקומות בהם שידור בתדרי רדיו רגילים מהווה סיכון או הפרעה לציוד אחר (לדוגמא: בתי חולים).
החסרונות של שיטת השידור הזו הם קודם כל מחירה הגבוה, ואחריו מבחן התוצאה. כלומר: המהירויות שהשיגו הסטודנטים בתנאי מעבדה לא בהכרח יתגשמו בתנאי חדר ממוצעים. מה גם שהשיטה דורשת התקנה של דיודות גם במחשבים וגם בחדרים, כך שגם אם היא תצא לפועל, יהיה זה רק בעוד כמה שנים.
כבר כמה שנים שתעשיית הבידור נלחמת בעוז - אם כי לא תמיד בדרכים הנכונות - בפיראטיות. דיסקים עם מנגנוני הגנה של CopyControl, מנגנוני DRM ותוכנות נוסח WindowsGenuineAdvantage, כמו גם הפצה מכוונת של קבצים מזוייפים ומשפטי-ראווה נגד משתפי קבצים, הם רק חלק מהטקטיקות המוצלחות יותר, ובעיקר פחות, שראינו בעשור האחרון.
חברת המשחקים הצרפתית Ubisoft החליטה לנסות ולהמציא את הגלגל המסתובב של תחנת הרוח מחדש, והודיעה השבוע
על תוכנית חדשה שלה למניעת פיראטיות. החברה, שבקורות-החיים שלה מופיעים כותרים אהובים כמו ריימן, Far Cry, Myst האגדי, סדרת Might&Magic האגדית לא פחות, Assassin`s Creed, משחקי טום קלנסי ועוד רבים וטובים, תחל בקרוב לאלץ את רוכשי המשחקים שלה למחשב להיות מחוברים לרשת בזמן המשחק, כדי שהיא תוכל לוודא שהם אכן רכשו אותו כחוק.
האטרקציה הגדולה במערכת החדשה של החברה, לפי אתר "אבן, נייר ורובה צייד", היא מה שאין בה: המערכת החדשה, בניגוד לקודמותיה, לא בודקת אם יש לכם דיסק של המשחק בכונן, ולא מגבילה את מספר ההתקנות האפשריות של המשחק. בכך היא נוטשת את החיסרון הגדול והמדובר של DRM, שגרם לכך ששחקנים המשדרגים את המחשב לעתים קרובות לא יכלו להמשיך ולשחק במשחקים שהתקינו כבר על מחשב (או דיסק קשיח) קודם. עד כאן החדשות הטובות.
החדשות הרעות הן שבמקום הגבלה בהתקנת המשחק תיכנס הגבלה ב...משחק. החל מ-Settlers7 שישוחרר בהמשך השנה, בכל פעם שתפעילו משחק של חברת יוביסופט הוא יתחבר קודם לאינטרנט לאשר שהעותק חוקי ולהגיד לאבא-אוּבִּי שהתחלתם לשחק. כל שמירות המשחקים יבוצעו על שרתי החברה, ואם יתנתק פתאום הקשר, המשחק ייעצר בזמן הניסיון לחדש את הקשר עם שרתי החברה. אם לא יצליח המשחק לחדש את הקשר, הוא יאפשר לשחקן להמשיך, אך מתוך הניסוחים המעורפלים בהודעות החברה עולה כי כל עוד לא חודש הקשר לא יוכל הגיימר לשמור את מצבו הנוכחי במשחק.
משמעותו של המהלך הזה היא שלא יהיה אפשר להשתמש במשחקים על מחשבים ניידים בדרכים, או כשהאינטרנט קורס - ולצערינו בספקיות מזרח-תיכוניות זה קורה לעתים קרובות מאוד. בנוסף, החברות ידעו הכל על הרגלי המשחק של כל אחד, כולל כמה הוא משחק בכל משחק, באילו שעות ביממה וכו`.
הרבה אנשים לא רוצים שהרגלי המשחק שלהם, בדיוק כפי שהם לא רוצים שגוגל תרשום את הרגלי החיפוש והגלישה שלהם ברשת. ובכלל, לא ברור למה אנשים צריכים לשלם על משחקים כשבפועל החברה היא זו שקונה אותם ולא להיפך. האם הצעד הזה יעבור בשקט? אם יש כאן גיימרים (פורום גיימינג, מזמן לא הפגנתם נוכחות) - אתם מוזמנים להגיד לנו את דעתכם.

כמה פעמים כבר קיבלתם הודעות ספאם לתיבת המייל שלכם? כמה הודעות כאלה הצליחו לעבור את המסנן, וכמה פעמים הוא סינן גם הודעות של חברים, קרובי משפחה, עמיתים לעבודה או סתם אנשים שאתם לא מכירים אבל הם ראו את כתובת המייל שלכם בתגובה שהשארתם באיזה בלוג או פורום?
בגיליון 2,744 של מגזין New Scientist, שפורסם ביום שבת, מביא הכתב ג`ים גיילס את סיפור פיתוחה של מערכת סינון מתוחכמת במיוחד. הקבוצה שעבדה על הפרוייקט, ומורכבת מסטודנטים באוניברסיטאות ברקלי וקליפורניה (שתיהן בקליפורניה, אגב), הגתה רעיון פשוט אך גאוני, המבוסס על הטריק המשמש את הספאמרים לבלבול מסנני מייל.
הודעות ספאם נשלחות בד"כ ממחשבים "זומבים" הנתונים תחת שליטתה של רשת בוטנט. תוכנה שעובדת ברקע אצל כל המחשבים ה"כבושים" מקבלת הוראות ברורות ומסודרות מתי לשלוח את הספאם ומה יהיה תוכן ההודעות. כדי להערים על מסנני דואר הזבל, הפקודה מכילה גם הוראות לשינויים קלים מהודעה להודעה, כך שגם אם המסנן שלכם יחסום את "זכית בהגרלת הלוטו של בריטניה", אולי הוא יפספס את "זכית בהגרלת חופשה בבריטניה".
במקום לנסות וללמד את המסננים לזהות את כל הניסוחים האפשריים של ההודעות הללו, החליטו חברי הצוות לבדוק תיאוריה לפיה ניתוח של הודעות שונות כאלו יכול להוביל לחישוב של התבנית לפיה נוצרו, וכך לחסום כל וריאציה אפשרית שלהם. לשם הבדיקה התקינו החוקרים תוכנת בוט (שנמצאה בעבר ע"י גופי אבטחה) על מחשב בודד, ונתנו לו להתחיל לשלוח מיילים. את 1,000 הראשונים הם ניתחו בעזרת האלגוריתם שפיתחו, ואז נתנו לו "ללמד" את פילטר-הספאם שלהם לסנן את ההודעות לפי תבנית המאסטר של הבוט. המסנן הצליח לסנן את כל הודעות הספאם, בלי שאף אחת מיותר ממליון הודעות אמיתיות תתוייג בטעות כספאם. או במלים אחרות: החוקרים הצליחו ליצור סינון ספאם עם יעילות של 100% - כל הזבל נזרק, וכל מה שלא זבל עבר.
מייקל או`ריירדן, יושב-ראש איגוד החברות נגד ניצול של הודעות (או משהוא כזה), אמר ל-New Scientist כי השימוש בבוט עצמו כמקור להגדרות הסינון הוא גישה מעניינת ומקורית, אך העובדה שהאלגוריתם צריך כמה דקות לחישוב התבנית לסינון עלולה לתת להודעות הספאם את מרווח הזמן הדרוש כדי להפוך את שליחתן למשתלמת עבור נוכלי הרשת.
את המחקר המלא יציגו הסטודנטים בסימפוזיון אבטחת רשתות ומערכות שיתקיים בסן-דייגו במרץ.
תמונה: Daedalus, פליקר.
ההכרזה של גוגל לפני כשבוע וחצי על האפשרות החדשה לשימוש בשירות ה-Docs שלה לאחסון קבצים מכל הסוגים הייתה עלולה להלחיץ כמה מהחברות המציעות שירותים ייעודיים מסוג זה. אך נראה שהגדולות ביניהן היו מוכנות לזה, ויש להן ערכים מוספים להציע למשתמשים.
השבוע התחילה אחת הדומיננטיות בתחום, Box.net, להפעיל שירות חדש למשתמשיה. השירות, שמופעל ע"י חברה בשם Increo, מאפשר לצפות בכמעט כל סוג קובץ המאוחסן בשירות באמצעות פלטפורמה המבוססת על פלאש. Increo הפעילה בשנים האחרונות את השירות הזה לקבצים בודדים שהועלו לשרתיה באמצעות אתר Embedit.in ("שלב-זאת-ב..."), ולפני שלושה חודשים נרכשה ע"י Box. עכשיו מבטיחים ב-"בוקס" שבקרוב יהיה השירות זמין לכלל המשתמשים.
אתר Box מציע אחסון באינטרנט בנפח של 1GB חינם, או נפחים גדולים יותר בתשלום. עד עתה הוא הכיל אפשרויות הצגה לקבצי תמונות, טקסט ומוסיקה. עכשיו, עם שילוב Increo באתר, יוכלו המשתמשים להציג 90% מסוגי הקבצים בלי לעזוב את הדפדפן. כמו כן, יוכל כל גולש לשלב קבצים שלו באתרים פרטיים באמצעות ממשק משולב (embedded), וגם להחליט האם הם יהיו זמינים לכולם או מוגבלים.
בינתיים, מתחרות אחרות כבר מציעות ללקוחות שירותי צפייה בקבצים בעיקר באמצעות שירות Scribd. כך, למשל, eSnips - אחת המתחרות העיקריות בתחום האחסון ברשת, המציעה ללקוחות ממשק מבוסס פלאש לצפייה בקבצי מולטימדיה ואת הממשק של Scribd לצפייה במסמכים כגון קבצי Office. האתר הזה פופולארי במיוחד מאחר והוא מאפשר גם להוריד כל אחד מהקבצים המאוחסנים בו, אם אינכם חפצים בהצגתם בתוך הדפדפן. התכונה הזו הפכה את eSnips לשירות פופולארי לשיתוף קבצים מוגנים בקרב פיראטים.
עכשיו, כאשר מדובר במגמה ברורה להעברה של כל העבודה עם קבצים לרשת, אולי הגיע הזמן שתחשבו שוב לפני שאתם קונים - או גונבים - תוכנה כגון אופיס. אחרי הכל, כדי לצפות במסמכים כל מה שאתם צריכים הוא חיבור לאינטרנט ודפדפן עם תוסף הפלאש. היי - בסוף אני עלול עוד לתמוך ברעיון שפשוט תשתמשו במערכת-ההפעלה-סלאש-דפדפן Chrome OS...
איך אתם גולשים באינטרנט? כבל RJ-45? WiFi? 3G?
אם אתם שואלים את סימנס הגרמנית, יכול להיות שבקרוב לא תזדקקו לטכנולוגיות הללו. החברה הודיעה השבוע כי מהנדסיה הצליחו לשבור את השיא של עצמם בהעברת מידע בטכנולוגיית VLC - Visible Light Communication (תקשורת בעזרת אור נראה).
VLC היא טכנולוגיית תקשורת אלחוטית שסומנה ע"י מספר גורמים כעתידו של האינטרנט האלחוטי, וגם הוזכרה בבלוג זה לפני כשנה וחצי. מדובר בניסיון להחליף את מציאות הראוטרים האלחוטיים העכשווית בעולם בו האינטרנט האלחוטי יתבסס על נורות LED. כל נורה כזו צורכת מעט מאוד חשמל ומסוגלת להבהב בצורה שאינה נראית לעין-אדם. המחשבים מסוגלים לקלוט את ההבהובים באמצעות חיישני אור ולקודד אותם חזרה לאותות חשמליים (או בעברית: מידע). הייתרונות שלה הם פחות קרינה, פחות עומס על תדרי השידור ופחות סיכוי לציתות לתקשורת. החסרונות, לפחות פעם היו מהירות.
מהנדסי סימנס, שכבר קבעו בעבר שיא בהעברת נתונים באמצעות טכנולוגיית VLC, קבעו בסוף השבוע שיא נוסף: הם הצליחו להעביר מידע למרחק של עד 5 מטרים במהירות של 500Mbit/s (מגה-בִּיט - כלומר: כ-62 מגה-בייט בשניה), בעזרת נורת LED של חברת-הבת Osram. מדובר על יותר מפי שניים מהשיא הקודם שלהם. בניסוי שני שידרה מערכת משולבת של חמישה לדים במהירות של עד 100Mbit/s למרחקים גדולים יותר.
היישומים האפשריים של הטכנולוגיה הזו כוללים, בנוסף להחלפת הראוטרים הביתיים ובעיקר המשרדיים, גם שידור מידע כגון דיווחי תנועה או מזג אוויר למערכות ניווט ברכבים באמצעות נורות הרמזורים. ה-IEEE (המוסד למהנדסי חשמל - מכון התקנים הבינלאומי לאלקטרוניקה) עובד מאז 2007 על סטנדרט אחיד לתחום ה-VLC, ועתה מקווים הגורמים המעורבים כי הסטנדרט יושלם עד סוף השנה.
כבר רבות נכתב, סופר, נותח והוטח על אודות אתרים המתיימרים להעניק מוסיקה חינמית לקהל הרחב. חוץ משירות Last.fm, שנקנה ע"י CBS והפך לשירות המוסיקה הראשון שמאחוריו עומדת חברה גדולה הדואגת לחתום חוזים עם חברות מוסיקה ומפרסמים - כל שאר השירותים חשופים לתביעות מצד חברות המוסיקה, שלא מרוצות כלל מהרעיון, ובריחת מפרסמים, שלא רוצים לשים ביצים בסל מניילון.
אתר חדש בשם FreeAllMusic מתיימר להיות זה שיצליח לשבור את השיא של Last.fm, ולא רק לאפשר לציבור להאזין למוסיקה חינם - אלא גם להוריד אותה באופן חוקי. רק לפני שבוע הודיעה הנהלת האתר על חתימת הסכם בינה לבין חברת Universal Music Group להפצת מוסיקה באופן חוקי, ואתמול התווספה לרשימת החותמות גם EMI.
השירות, הזמין (איך לא?) לאמריקאים בלבד, מציע לגולשים להוריד קבצי MP3 חינם לאחר צפייה בפרסומת בודדת. קובץ ה-MP3 לא מכיל מנגנוני DRM להגנה בפני העתקה, וכך ניתן להשתמש בקובץ ללא הגבלה. הקאצ` היחיד הוא שההורדות מוגבלות ל-5 בשבוע, ופרסומות מהאתר מציגות את עצמן גם באתרים אחרים, אם כי ניתן לבטל את הפרסום החיצוני.
אבל אל תחשבו שהשירות יהיה הצלחה גדולה. רק במרץ האחרון נסגר שירות דומה בשם SpiralFrog בעקבות כשלונו בהפיכת הורדות שירים ממומנות ע"י פרסומות לעסק כלכלי בעל הכנסות יציבות. גם שם היו חתומות שתי החברות המוזכרות למעלה, אך זה לא מה שעזר לשירות למכור את מודל ההורדות-תמורת-פרסומות. השאלה הגדולה ביותר, שתכריע כנראה את גורל FreeAllMusic, תהיה האם העובדה שהקבצים בו לא מכילים DRM, בניגוד לקבצי SpiralFrog המנוח, תספיק כדי למשוך המוני קונים ומפרסמים, ולהפוך את דגם המוסיקה הממומנת מפרסום למשתלם.
פורטל הוידאו יו-טיוב הוא אולי האתר הנגלש ביותר בעולם, אבל לפי קרדיט סוויס הוא עדיין מפסיד כמעט חצי מיליארד דולר מכספי גוגל בכל שנה.
בעקבות הצלחת שידור הקונצרט החי של U2 באוקטובר, ובניסיון למשוך לאתר קהל שימשוך מפרסמים לבזבז יותר כסף על פרסומות ביו-טיוב אישרה היום גוגל באנגליה כי חתמה על חוזה לשידור 60 משחקים מליגת הקריקט המקצועית של הודו (IPL), שהיא ליגת הקריקט הנצפית בעולם. הליגה מתחילה במרץ, ו-60 המשחקים שלה ישודרו בשידור חי בפורטל הוידאו הבינלאומי חינם אין כסף.
השידור של יו-טיוב יתחרה בעיקר ברשתות הטלוויזיה הבריטיות Sky ו-BT (בריטיש טלקום, שהיא כמו הממיר הממשלתי בארץ), שהצפיה בשידורי הליגה בהן עולה דמי מנוי. ברוס דייזלי, מאנשי יו-טיוב בגוגל אנגליה, אמר כי החברה מחכה בקוצר רוח לבחון את תגובת הקהל לשידורי ספורט חיים באינטרנט. אך בהנחה שאיכות הוידאו תהיה זהה לאיכות הרגילה של יו-טיוב, סביר להניח שרוב הקהל יתקשה להבין מה הוא רואה בשידור.
טוויטר, כפי שיודעים רוב המשתמשים בו, הוא מקום טוב לצורך כתיבת בדיחות טפשיות או משפטים ציניים. אבל מסתבר שלפעמים עלולה בדיחת טוויטר להשתבש. מאוד.
לפני כשבוע הגיעו שוטרים ממשטרת יורקשייר למקום עבודתו של פול צ`יימברס בן ה-26 (בתמונה מעל) וביקשו לדבר איתו. "המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש היתה שאחד מבני משפחתי היה מעורב בתאונה", סיפר אתמול צ`יימברס למארק יוז מהאינדפנדנט וג`ייסון וולש, עורך Forth. "אך אז אמרו לי השוטרים כי אני עצור במסגרת חוק הטרור, והציגו לי דף נייר. זה היה תדפיס של עמוד הטוויטר שלי. באותו רגע נפל לי האסימון".
שבוע קודם, מספר צ`יימברס, הוא ישב בבית מודאג לשמע דיווחים על סופת שלגים המאיימת לשבש את התוכנית שלו לטוס ב-15 לינואר לאירלנד. את דאגתו הוא החליט, כמו כל גולש מצוי, להפנות לטוויטר, וכתב בשירות המיקרובלוגינג את ההודעה "לעזאזל! נמה"ת `רובין הוד` סגור. יש לכם שבוע ושעה לסדר את הבלגאן, אחרת אני מפוצץ את שדה התעופה לשמים!!" (בתמונה למעלה: המקור באנגלית). מסתבר שהמשטרה לא הבינה את הבדיחה, והוא נעצר ונחקר במשך 7 שעות. לאחר ששוחרר מערבות, הושעה מעבודתו "בעקבות חקירה פנימית", ונאסר עליו להיכנס לנמל התעופה "רובין הוד" בדונקסטר לעולם.
המקרה של צ`יימברס אינו הפעם הראשונה שחשוד נעצר בעקבות הודעת סטטוס בטוויטר, אך הוא הראשון בבריטניה, וכנראה גם הפעם הראשונה שהסטטוס המפליל הוא בדיחה שקופה. הוא נאלץ להסביר לשוטרים מהו שירות טוויטר, מאחר ולא היה להם מושג במה מדובר, ושוחרר עד ה-11 בפברואר, אז ייקבע (ככל הנראה בשימוע משפטי) האם הוא אשם - שימו לב - ב"תכנון להפצצת-דמא" (conspiring to create a bomb hoax). בינתיים, מחקה המשטרה את הודעת הסטטוס התמימה, והחרימה את מכשיר האייפון, המחשב הנייד והמחשב הביתי של צ`יימברס.
טסה מייז, מומחית לחוקי פרטיות וחופש הדיבור בבריטניה, אמרה בכתבה כי מעשי המשטרה מגוחכים ומעידים על נואשותה במלחמה בטרור. עם זאת, מה שלא מצחיק הוא העובדה כי לאותם מעשים יש השלכות על חופש הדיבור. "בדמוקרטיה, זכותנו לומר מה שבדעתנו אחד לשני לא אמורה להיות נושא למו"מ - אפילו בטוויטר", אמרה מייז.
עדכון, 14:00:
שוב הצליחו ב-Ynet לעוות כל עובדה אפשרית בסיפור: לפי הכתבה אצלם, הציוץ לא היה בדיחה, המשטרה עצרה את פול בביתו, ועוד כל מיני שיבושים שאפשר למצוא רק באתר יהיר כמו זה של ידיעות.