אמש, באירוע שנמשך כשעתיים, התירה אפל את סבך המסתורין סביב מחשב הטאבלט שלה.
ה-iPad, כפי שהוא נקרא (וזה סופי!), הוא לא באמת מחשב, אלא יותר iPod Touch מגודל. הוא מבוסס על מעבד במהירות 1GHz ובשם A4 שאפל לוקחת עליו אחריות, אם כי אתר Bright Side of News חשף הבוקר כי זהו למעשה מעבד ARM של סמסונג, ומערכת ההפעלה של האייפון בגרסא משופרת. המסך בגודל 9.7 אינצ` וברזולוציה של 1024x768 הוא למעשה מסך 4:3 - דבר מאוד לא מקובל בימינו - והוא פועל בטכנולוגיית LCD עם תאורת LED אחורית ויכולות מגע קפסיטיביות, כולל ריבוי-מגעים (או ריבוי-אצבעות, או multi-touch, או איך שתרצו לקרוא לזה).
עיצוב האייפאד גם הוא מזכיר את זה של האייפון. צידו הקדמי שחור, את רובו ממלא המסך, מתחתיו נמצא כפתור מסך הבית, וצידו האחורי קמור וכסוף. עוביו של המכשיר הוא 1.4 ס"מ, גודלו 9.5x7.5 ס"מ ומשקלו הממוצע כ-700 גרם, כאשר הדגם הבסיסי שוקל מעט פחות והדגם המצוייד במודם סלולארי שוקל מעט יותר.
באגף צריכת האנרגיה הצליחה אפל להציג הישג לא קטן, עם חיי סוללה רשמיים של 10 שעות במצב גלישה או צפייה בסרטים, ולא פחות מחודש המתנה.
הטאבלט של אפל, כאמור, מבוסס על מערכת ההפעלה של האייפון בגרסא משופרת, המצויידת בתפריטי Drop-Down (תפריטי-רשימות קופצים) לגישה לאפשרויות שונות. הוא מכיל 14 יישומים של החברה שהותאמו במיוחד בשבילו, ומאפשר למשתמשים להוריד יישומים מחנות האפליקציות. כל יישום אייפון ירוץ על ה-iPad ללא צורך בהתאמה מיוחדת, אם כי גודלו על המסך העצום (יחסית לזה של האייפון) ייראה כחלון בלבד. גם בגרסא המשופרת של מערכת ההפעלה אין אפשרות להרצה של מספר יישומים במקביל.
היישומים בהם גאה סטיב ג`ובס במיוחד הם דפדפן הספארי והקורא האלקטרוני: דפדפן הספארי המובנה במכשיר, מספר ג`ובס, מעניק למשתמש את חוויית הגלישה המושלמת ביותר שנוצרה אי-פעם. הוא מאפשר לגולש להחזיק בידיו דף אינטרנט, כאילו מדובר בדף פיזי, ולתמרן אותו באמצעות האצבעות; הקורא האלקטרוני, iBooks, מעוצב כמדף ספרים פיזי, ומאפשר לקורא לצפות בעטיפות הספרים, לשלוף אותם מהמדף ולדפדף בהם כאילו היו ספרים פיזיים. פורמט הספרים הוא הפורמט הפתוח ePUB, המבוסס על פורמט דפי אינטרנט ומאפשר לשלוט על הגופן וגודל האותיות, וגם לבצע חיפוש פנימי בספר. אם מסובבים במחוות-אצבע את ארון הספרים מתגלה מאחוריו חנות ה-iBooks. בחנות מוכרת אפל ספרים מחמש הוצאות ספרים גדולות, במחיר של 13 עד 15 דולר לספר - תעריף גבוה יותר מזה של קוראים אלקטרוניים כמו הקינדל של אמאזון.
עוד יישום מרכזי באייפאד הוא iWork - גרסא ניידת של חבילת ה"אופיס" של אפל, הכוללת מעבד תמלילים, גליון עבודה ותוכנת מצגות. כל אחת מהשלוש עולה 10 דולר.
תוכנת מייל ייעודית שנוצרה עבור המכשיר מציגה את המיילים כרשימה בצד שמאל של המסך, כאשר המייל הנבחר מוצג על צידו הימני. כל זה כשהמכשיר מוחזק במצב אופקי. סיבוב למצב אנכי מוציא את רשימת המיילים מגבולות המסך, וממלא אותו אך ורק בהודעה הנבחרת.
הקלדת מיילים ושאר מילים (אהמ, לא הייתי יכול להתאפק) במקלדת הוירטואלית של המכשיר אמורה להיות נוחה יותר מאשר במכשירים אחרים, מאחר ובמצב אופקי היא כמעט בגודל מקלדת אפל מלאה - אתם יודעים, כזו שיש בה כפתורים אמיתיים.
ממשק המדיה של המכשיר עבר שדרוג ניכר לעומת זה של האייפון: דפדפוף בתמונות על ה-iPad הוא חוויה יוצאת דופן. התמונות מסודרות באלבומים, ובתנועת מתיחה של שתי אצבעות ניתן לצפות בתצוגה מקדימה של התמונות באלבום. הרמה של האצבע מהמסך תפתח את האלבום על כל המסך, ובחירה בתמונה תעבור למצב מצגת תמונות, כאשר ניתן לעבור בין התמונות בתנועות משיכה לצדדים, ואף לדלג על מאות תמונות בקלות על "ציר הזמן" של התיקייה, המוצג בתחתית המסך
האייפאד מגיע עם כונן פלאש בשלושה נפחים: הגרסא הבסיסית עם 16GB עולה 500 דולר, 32 גיגה עולים 600 דולר ו-64 גיגה עולים 700 דולר. כל זה למכשיר עם גישת אינטרנט WiFi. אם תרצו גם גישה לאינטרנט סלולארי תצטרכו להוסיף למחיר המכשיר 130 דולר, ולרכוש ישירות מאפל תוכנית גלישה. מאחר והרכישה מתבצעת מאפל ולא מחברת סלולאר, המחיר משולם מראש, ולא בתשלום חודשי. מחיר חבילת גלישה חודשית של 250 מגה הוא 15 דולרים, בעוד גלישה ללא הגבלה עולה 30 דולרים.
ומה חסר?
אז קודם כל: בתור גרסא מוגדלת של האייפון, גם ה-iPad לא מסוגל להריץ מספר יישומים במקביל; המעבד שלו, למרות היעילות האנרגטית, הוא מעבד של סמארטפון; אין בו פלאש, כך שחוויית הגלישה הפנומנאלית לא תכלול צפייה בסרטונים (צפיה ביו-טיוב אפשרית בזכות יישום חיצוני מיוחד בלבד); למרות שיש דגם עם קליטה סלולארית, המכשיר לא מכיל שום יכולת סלולארית שהיא: לא שיחות, לא שיחות וידאו ולא שום דבר אחר; בניגוד לרוב השמועות, אין למכשיר מצלמה קדמית - או מצלמה בכלל. אי אפשר לצלם תמונות, אי אפשר לצלם וידאו. כלום.
