החברה הצרפתית eviGroup הכריזה היום על מחשב הטאבלט השני שלה - Paddle. ה-Paddle הוא שדרוג של מחשב-הלוח הראשון שהוציאה החברה, ה-Pad. מדובר במחשב שהוא נטבוק של ממש, עם מסך מולטיטאצ' בגודל 10.1 אינצ' עם תאורת LED, מעבד Atom N270 במהירות 1.6GHz, מערכת הפעלה Windows XP או Windows 7 ואחסון לבחירה בנפח של 16 גיגה (פלאש), 32 גיגה (פלאש), 160 גיגה (דיסק קשיח), 250 גיגה (דיסק קשיח) או 320 גיגה (דיסק קשיח). לאינטרנט הוא מתחבר באמצעות WiFi או 3G, ומיקרופון ומצלמת רשת מובנים מבטיחים לכם שיחות וידאו גם מהספה. על גבי מערכת ההפעלה רץ ממשק ייעודי שעוצב ע"י חברה בשם Vendredi ("יום שישי" בצרפתית), ונקרא Scale. הוא מפריד את החלונות לקטגוריות כגון יישומים, מדיה וכו', ובתוך כל קטגוריה כולל ממשק המציג את כל התוכנות הפתוחות באותו תחום על צידו הפנימי של גלגל-ענק, עליו תוכלו לרוץ במגע משל הייתם אוגרים בכלוב עד שתגיעו לחלון המבוקש.
הבעיה של הטאבלט הזה היא שהמחיר שלו לא קרוב למחיר הטאבלט המזוייף של החברה שהוכרז אתמול ע"י חברת-קש אמריקאית - המחיר המומלץ לצרכן של "הדגם הבסיסי" הוא 700 אירו (3,600 ש"ח לפי השער היציג). במחיר כזה אפשר לקנות מחשב דסקטופ ביתי, ועוד להוסיף כמה אביזרים נלווים. הוא צפוי להתחיל להימכר ברבעון השני - כלומר: עוד לפחות חודש.
למקרה שישנתם בחודשיים האחרונים, אני רוצה לעדכן אתכם: קרב מחשבי הלוח (טאבלטים) כבר בעיצומו. אפל טוענת לכתר, דל מתגרה על ימין ועל שמאל ו-HP מקווה שהמכשיר שלה יכבוש את השוק פשוט מכיוון והוא היחיד עד עתה המריץ את מערכת ההפעלה Windows 7, ממש כמו מחשב ביתי. גם ה-JooJoo, שאמור להיות הטאבלט הזול והפשוט ביותר, מקווה לכבוש נתח משמעותי בשוק הבתולי. אך בין כל אלה צץ פתאום מכשיר שנראה כמו אלטרנטיבה לא רעה למי שמאס בחברות גדולות מדי שרק נלחמות אחת בשניה, ולא נשאר להן זמן להשקיע במוצרים תכליתיים. ה-iLet Mini HAL של חברת Haleron Technologies הוא ככל הנראה הטאבלט הראשון שממש יגיע לידיהם של הקונים. המשלוח שלו מתחיל מחר (1 במרץ), ומחירו 200 דולר בלבד. תמורת המחיר הזה תקבלו מעין שילוב בין קורא אלקטרוני ל-MID (מכשיר אינטרנט נייד): מעבד VIA ARM במהירות 600MHz (באייפון זה לא הפריע לכם), מסך מגע רזיסטיבי בגודל 7 אינצ' וברזולוציית WVGA (800x480), 128 מגה זיכרון DDR2, 2 גיגה-בייט אחסון פלאש מובנה, חריצי הרחבה USB (שניים) ו-SDHC (עד 32 גיגה) ו-10 גיגה-בייט אחסון מבוסס רשת בשירות iConnect של החברה. לאינטרנט מתחבר המכשיר בכבל Ethernet, WiFi בתת-תקנים B ו-G או רשת סלולארית מהדור השלישי. על גב המפרט הזה רצה מערכת ההפעלה Ocean המבוססת על Android של גוגל ומאפשרת למשתמשים להוריד כל יישום התואם למערכת הפופולארית. היא מכילה תמיכה בקבצי אודיו בפורמט MP3, קבצי וידאו במספר פורמטים (לא פורט אילו), קבצי תמונות, קבצי אופיס וספרים אלקטרוניים. המכשיר מכיל גם שקעים לאוזניות ומיקרופון, רמקול מובנה וחיי סוללה מפעימים של 16 שעות שימוש ו-72 שעות המתנה. עם אחריות לשנה בנוסף ליכולות המעניינות, נראה שמדובר בהצעה מפתה עבור אנשים שלא רוצים את מערכות ההפעלה הכבדות של הטאבלטים היקרים אך לא מוכנים גם לשלם ביוקר על תפוח.
עדכון, 1.3.2010 16:00: גולש באתר Pocketables, העונה לשם בראד, מספר כי לפני חודש, בניסיון לאשר את ייצור המכשיר הזה, הוא יצר קשר עם החברה הצרפתית שעיצבה את המכשיר שבתמונת ההדמיה שלפניכם. הם אמרו לו כי הם אכן מוכרים את העיצוב לייצור בחו"ל, אך כששאל על חברה בשם Haleron - ענו לו שמעולם לא שמעו עליה, ולא מכרו לה שום עיצוב. בראד, שמלכתחילה היה חשדני, התקדם בחקירה ובדק מי הבעלים של הדומיין haleron.com. הוא גילה כי הוא שייך לחברה ששוכנת לכאורה בבניין מגורים בג'ורג'יה, ומנכ"לה עמד מאחורי מספר חברות כושלות, ואף הגיש טופס פשיטת רגל. בהתבסס על העובדות הללו, אין מנוס מלהסיק ש-Haleron היא תרמית. באופן מעניין, אגב, דווקא היום נחשף מכשיר אמיתי של החברה הצרפתית שעיצבה את המכשיר - eviGroup. פרטים בהמשך.
אמש, באירוע שנמשך כשעתיים, התירה אפל את סבך המסתורין סביב מחשב הטאבלט שלה.
ה-iPad, כפי שהוא נקרא (וזה סופי!), הוא לא באמת מחשב, אלא יותר iPod Touch מגודל. הוא מבוסס על מעבד במהירות 1GHz ובשם A4 שאפל לוקחת עליו אחריות, אם כי אתר Bright Side of News חשף הבוקר כי זהו למעשה מעבד ARM של סמסונג, ומערכת ההפעלה של האייפון בגרסא משופרת. המסך בגודל 9.7 אינצ` וברזולוציה של 1024x768 הוא למעשה מסך 4:3 - דבר מאוד לא מקובל בימינו - והוא פועל בטכנולוגיית LCD עם תאורת LED אחורית ויכולות מגע קפסיטיביות, כולל ריבוי-מגעים (או ריבוי-אצבעות, או multi-touch, או איך שתרצו לקרוא לזה). עיצוב האייפאד גם הוא מזכיר את זה של האייפון. צידו הקדמי שחור, את רובו ממלא המסך, מתחתיו נמצא כפתור מסך הבית, וצידו האחורי קמור וכסוף. עוביו של המכשיר הוא 1.4 ס"מ, גודלו 9.5x7.5 ס"מ ומשקלו הממוצע כ-700 גרם, כאשר הדגם הבסיסי שוקל מעט פחות והדגם המצוייד במודם סלולארי שוקל מעט יותר. באגף צריכת האנרגיה הצליחה אפל להציג הישג לא קטן, עם חיי סוללה רשמיים של 10 שעות במצב גלישה או צפייה בסרטים, ולא פחות מחודש המתנה.
הטאבלט של אפל, כאמור, מבוסס על מערכת ההפעלה של האייפון בגרסא משופרת, המצויידת בתפריטי Drop-Down (תפריטי-רשימות קופצים) לגישה לאפשרויות שונות. הוא מכיל 14 יישומים של החברה שהותאמו במיוחד בשבילו, ומאפשר למשתמשים להוריד יישומים מחנות האפליקציות. כל יישום אייפון ירוץ על ה-iPad ללא צורך בהתאמה מיוחדת, אם כי גודלו על המסך העצום (יחסית לזה של האייפון) ייראה כחלון בלבד. גם בגרסא המשופרת של מערכת ההפעלה אין אפשרות להרצה של מספר יישומים במקביל. היישומים בהם גאה סטיב ג`ובס במיוחד הם דפדפן הספארי והקורא האלקטרוני: דפדפן הספארי המובנה במכשיר, מספר ג`ובס, מעניק למשתמש את חוויית הגלישה המושלמת ביותר שנוצרה אי-פעם. הוא מאפשר לגולש להחזיק בידיו דף אינטרנט, כאילו מדובר בדף פיזי, ולתמרן אותו באמצעות האצבעות; הקורא האלקטרוני, iBooks, מעוצב כמדף ספרים פיזי, ומאפשר לקורא לצפות בעטיפות הספרים, לשלוף אותם מהמדף ולדפדף בהם כאילו היו ספרים פיזיים. פורמט הספרים הוא הפורמט הפתוח ePUB, המבוסס על פורמט דפי אינטרנט ומאפשר לשלוט על הגופן וגודל האותיות, וגם לבצע חיפוש פנימי בספר. אם מסובבים במחוות-אצבע את ארון הספרים מתגלה מאחוריו חנות ה-iBooks. בחנות מוכרת אפל ספרים מחמש הוצאות ספרים גדולות, במחיר של 13 עד 15 דולר לספר - תעריף גבוה יותר מזה של קוראים אלקטרוניים כמו הקינדל של אמאזון. עוד יישום מרכזי באייפאד הוא iWork - גרסא ניידת של חבילת ה"אופיס" של אפל, הכוללת מעבד תמלילים, גליון עבודה ותוכנת מצגות. כל אחת מהשלוש עולה 10 דולר. תוכנת מייל ייעודית שנוצרה עבור המכשיר מציגה את המיילים כרשימה בצד שמאל של המסך, כאשר המייל הנבחר מוצג על צידו הימני. כל זה כשהמכשיר מוחזק במצב אופקי. סיבוב למצב אנכי מוציא את רשימת המיילים מגבולות המסך, וממלא אותו אך ורק בהודעה הנבחרת. הקלדת מיילים ושאר מילים (אהמ, לא הייתי יכול להתאפק) במקלדת הוירטואלית של המכשיר אמורה להיות נוחה יותר מאשר במכשירים אחרים, מאחר ובמצב אופקי היא כמעט בגודל מקלדת אפל מלאה - אתם יודעים, כזו שיש בה כפתורים אמיתיים. ממשק המדיה של המכשיר עבר שדרוג ניכר לעומת זה של האייפון: דפדפוף בתמונות על ה-iPad הוא חוויה יוצאת דופן. התמונות מסודרות באלבומים, ובתנועת מתיחה של שתי אצבעות ניתן לצפות בתצוגה מקדימה של התמונות באלבום. הרמה של האצבע מהמסך תפתח את האלבום על כל המסך, ובחירה בתמונה תעבור למצב מצגת תמונות, כאשר ניתן לעבור בין התמונות בתנועות משיכה לצדדים, ואף לדלג על מאות תמונות בקלות על "ציר הזמן" של התיקייה, המוצג בתחתית המסך
האייפאד מגיע עם כונן פלאש בשלושה נפחים: הגרסא הבסיסית עם 16GB עולה 500 דולר, 32 גיגה עולים 600 דולר ו-64 גיגה עולים 700 דולר. כל זה למכשיר עם גישת אינטרנט WiFi. אם תרצו גם גישה לאינטרנט סלולארי תצטרכו להוסיף למחיר המכשיר 130 דולר, ולרכוש ישירות מאפל תוכנית גלישה. מאחר והרכישה מתבצעת מאפל ולא מחברת סלולאר, המחיר משולם מראש, ולא בתשלום חודשי. מחיר חבילת גלישה חודשית של 250 מגה הוא 15 דולרים, בעוד גלישה ללא הגבלה עולה 30 דולרים.
ומה חסר? אז קודם כל: בתור גרסא מוגדלת של האייפון, גם ה-iPad לא מסוגל להריץ מספר יישומים במקביל; המעבד שלו, למרות היעילות האנרגטית, הוא מעבד של סמארטפון; אין בו פלאש, כך שחוויית הגלישה הפנומנאלית לא תכלול צפייה בסרטונים (צפיה ביו-טיוב אפשרית בזכות יישום חיצוני מיוחד בלבד); למרות שיש דגם עם קליטה סלולארית, המכשיר לא מכיל שום יכולת סלולארית שהיא: לא שיחות, לא שיחות וידאו ולא שום דבר אחר; בניגוד לרוב השמועות, אין למכשיר מצלמה קדמית - או מצלמה בכלל. אי אפשר לצלם תמונות, אי אפשר לצלם וידאו. כלום.
