חשמל אלחוטי נמצא בפיתוח כבר שנים רבות. אבל בינתיים נראה היה שגם אם יצא לפועל, ההבדל היחיד בין "לפני" ו"אחרי" יהיה שכבלי החשמל יהיו מחוברים ללוחות-שיגור-אנרגיה על הקירות במקום למכשירים עצמם.
באוניברסיטת סטנפורד חשבו על דרך נוספת לניצול היכולת המתפתחת לשגר חשמל למרחקים קצרים. במחלקת ההנדסה שם הצליח צוות בראשות יִי קוּאי לצבוע בד בעזרת דיו המבוסס על ננו-צינוריות פחמן. התוצר של התהליך הוא בד שעדיין מסוגל להימתח ולנוע כרגיל, אך מצוייד ביכולת לצבור מטען חשמלי. משמעות הדבר הוא שבעתיד ייתכן שהמכנסיים שלנו יטעינו את הטלפונים בכיסים, ושעונים ייפטרו מהסוללות בזכות רצועות-חשמליות.
אך מלבד הזמן שייקח להביא את הרעיון הזה לייצור בפועל, עומד בפניו מכשול נוסף: מחקר בריטי שפורסם במאי 2008 טוען שהשימוש בננו-צינוריות גורם לתופעות דומות לשימוש באזבסט - בעיקר פגיעה בַּרֵיאות. התוצאות האלה אמנם לא הוכחו סופית, ונוסו רק על עכברים, אך הן מדאיגות את רוב המדענים העוסקים בפיתוח טכנולוגיות מבוססות Nanaotubes. לכן סביר להניח שייקח עוד כמה שנים (וכהרבה מאוד עכברים מתים) עד שנראה טכנולוגיות כמו זו מחוץ למעבדות.
יום ראשון, 24 בינואר 2010
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
1 תגובות:
אתה אופטימי. הסכנות הבריאותיות שכרוכות בפיתוחים כאלה ימנעו מהם מלהיכנס לשימוש עוד הרבה שנים, אם בכלל. רוב המידע שיש למדענים היום תומך בטענה שחשיפה למתחים גבוהים על פני טווח קצר מסרטנת. זה הרבה יותר גרוע מאנטנות סלולריות למשל.
הוסף רשומת תגובה