מוסיקה פלוס ערך מוסף? לא תודה ב- 0:40

ביום ראשון הוכרז רשמית פורמט שעשוי לרשת את מקומו של ה-MP3 בחיינו המוסיקליים.
במסגרת וועידה שנתית של תעשיית המוסיקה שהתקיימה בקאן (צרפת) בסוף השבוע, הציגה חברת Bach Technologies, חברה שהמשקיע העיקרי בה הוא אחד מממציאי ה-MP3, דאגפין באך, את היורש הפוטנציאלי: MusicDNA. בניגוד לנסיונות קודמים לרשת את פורמט המוסיקה הפופולארי, מיוזיק-די.אן.איי אינו פורמט חדש, אלא הרחבה של הפורמט הקיים. הקבצים בפורמט זה הם בעצם שירי MP3, שעליהם נוספות שכבות של מידע. המידע מאוחסן בקובץ XML (פורמט המהווה בסיס לקבצים כגון מסמכי וורד, דפי אינטרנט וכו`), ויכול להכיל עד 32 גיגה-בייט של מידע, כגון מילות שירים, וידאו-קליפים, תמונות, מצב-הרוח המוסיקלי של השיר, ביוגרפיות זמרים, קישורים והמלצות לשירים, אלבומים, כרטיסי-הופעות ופריטי מסחר קשורים וכו`. גם עדכונים ממקורות כגון פייסבוק וטוויטר כלולים, והמידע על השיר מתעדכן בכל פעם שהנגן מחובר לאינטרנט. בנגני MP3 קיימים המוסיקה תתנגן, אך המידע האינטראקטיבי לא יוצג, כמובן.
המטרה של הפורמט החדש, מעבר לריענון בהרגלי צריכת המוסיקה שלנו, היא להפוך את רכישת המוסיקה החוקית לכדאית יותר מהורדת שירים מרשתות שיתוף קבצים. היא אמורה להיות מושגת ע"י כך שהמידע על קובץ לא מקורי לא מתעדכן, וכך מאבד מהאטרקציה שלו.
בימים אלה עובדת חברת באך על הניסיון להחתים חברות מוסיקה על הסכמים לרישוי ושימוש בפורמט החדש (או ליתר דיוק: החדיש - הרי חדש הוא לא). בינתיים, על פי המידע הנתון, חתמו על הפורמט רק לייבלים קטנים ושוליים, אך החברה בטוחה בכך שבקרוב תצא הודעה על שיתופי פעולה של חברות בינלאומיות גדולות.
אני לא יודע מה איתכם, אבל אני לא השתכנעתי. אין לי שום צורך בשיר שעקב שכבות מידע אינטראקטיבי נראה כמו אדם שהולך בקיץ עם 10 מעילים. או במילים אחרות - אין שום סיבה שאדם נורמלי ירצה שכל שיר באוסף המוסיקה שלו ייתפוס עשרות מגה-בייטים של מידע מיותר במקום 4-5 מגה. אחרי הכל, עם כל השירים שאנחנו מורידים בצורה בלתי חוקית, בסופו של דבר גם כוננים קשיחים של טרה-בייטים שלמים לא יספיקו.